על אף חזותה האקלקטית, "קוורטט" היא אמירה חריפה על אסתטיקה, פוליטיקה והיסטוריה
"Quartet" גלריה זומר
רוטשילד 64
ב'-ה' 12:00-20:00, ו' 10:00-14:00
ארבע אמנים גרמנים צעירים מציגים כעת בגלריה זומר תערוכה שהיא פרויקט משותף של הגלריה ושל כריסטיאן אהרנטראוט, אוצר ברלינאי צעיר. התערוכה כוללת עבודת וידיאו של טילו באומגרטל, זוג ציורים של כריסטוף רוקהברל, שני פסלים של סטלה המברג וציורים של הקולקטיב Artist Anonymous.
סרטון האנימציה של באומגרטל, שסגנונו דיסני-סוריאליסטי, מגולל את עלילותיהם של מגה-פון וחבריו המצוירים בעולם טכניקולור של מדיות מבולבלות ותלושות. מתוך הסטיילינג עולה תמימות, אך מהעלילה והתחביר עולה אכזריות.
פסליה של המברג – שניהם פסלים פיגורטיביים שבהם מתוארת דמות של אשה או ילדה העוטה כשריון מעין לבוש הנע בין הקשיח לרך – משדרים ניכור, העולה מן הארגון של הדמויות בחלל הקטן, ולצדו נוכחות חזקה ותקשורתית המתגלה מבעד לכסות, בעורן העדין של הדמויות ובממשות הפלסטית של מלבושיהם. הפסלים מייצגים את הרך ואת הקשה באובייקט יחיד, שמוקנים לו אחרו?ת פסיכולוגית ונראטיב רגשי.
סטלה המברג
ציוריו של רוקהרבל ניצבים בין הקריקטורי-נאיבי לבין ריאליזם המנסה למצות אמיתות חבויות מתוך סיטואציות ופוזיציות. בעבודה אחת מוצגות, בחזית בניין העשוי לבנים אדומות, נערות בית-ספר על מדיהן. דגש מושם על הניואנסים העולים מתוך התנוחות השונות שבהן הוא בוחר להציבן, ומן המיקום והתנוחות השונים של זוגות הידיים שמופיעים בעבודה; השילוב בין הנאיביות הקריקטורית לריאליזם התוכני אומר משהו על הפער שבין החזותי, הנראה, לבין הנתפס, המתפרש. הצבעוניות הכהה, הפרספקטיבה השטוחה והתוכן היומיומי מעלים תחושה מרושעת ומטרידה.
הקולקטיב Artist Anonymous עוסק במושגי הפוזיטיב והנגטיב. ציוריו פועלים בצורה דומה, אלא ששם הריאליזם אינו תוכני, אלא תלוי מדיה. שני ציורים בפורמט בינוני וציור אחד בפורמט גדול מדגימים את הניגודיות פוזיטיב–נגטיב ואת עולם הסמנטיקה שטמון בה. אחד משני הציורים הבינוניים הוא ציור מקורי של נגטיב, והשני הוא צילומו בפוזיטיב. גם מקורו של הציור הגדול בפוזיטיב. באמצעות הציור האפריורי בנגטיב והפיכתו לפוזיטיב (צילומי, הפעם) מבקש הקולקטיב להביא אמירה על הפער הדו-משמעי שבין האמיתי והמטופל, ובין המקורי להיפוכו.
***
התערוכה, הנראית תחילה כמכלול אקלקטי, מתגלה במהרה כאוסף רב-תחומי של אמנות "פונקציונלית" במובן הפוליטי של המלה. כל העבודות כולן מתאפיינות באסתטיקה אמביוולנטית, ועוסקות (באופנים שונים) בהסוואה.
הן מדגישות את קיומם של ניגודים, ומביאות אותם למפגש חזותי על רקע נראטיב היסטורי מובהק, מיידי. ה"פונקציונליות" מתבטאת באופן שבו מציגות העבודות דווקא את האמביוולנטיות כאופן להתבונן בהיסטוריה. כאופן לראות אותה, את ההיסטוריה, ככוח המפצל את התודעה.
גרמניה היא כיום זירה של התחדשות. אחת מהשלכותיה של נפילת חומת ברלין היתה התנופה הגדולה שאיפיינה את חזרתה של האמנות הגרמנית מפיסול וציור אידיאיים, קונספטואליים ומינימליסטיים, אל הפיגורטיבי ואל הקלאסי – אבל לצד הצורך בפיגורטיבי ובקלאסי עלה גם הצורך לחתור תחת הקונספט המתחדש הזה. החזרה אל הצורניות לא היתה התרפקות על העבר. להפך. היא היתה חתירה אל הווה מסוג חדש, כזה החותר להתרחק מהעבר.
Artist Anonymous
הרקע ההיסטורי של הסצינה האמנותית החדשה שנולדה בגרמניה (סצינה שלידתה היתה כרוכה גם ביצירתה של אמביוולנטיות תרבותית חדשה) מתגלם בעבודות כרקע פלסטי המהדהד בהן כטקסט סמוי, ומעניק לגיטימציות וכוח לעבודות שאחרת היו תלושות וחלשות. כאשר המנגנון האמנותי מיוצג כתולדה ישירה של התרחשויות היסטוריות קונקרטיות, מקבלת גם האמנות תוקף פוליטי קונקרטי. היא זוכה בתחומי קיום נוספים, בגיאוגראפיות חדשות, בהארכה של הרלבנטיות שלה.
"קוורטט" היא לכן לא רק הצצה מסקרנת לנעשה כיום בגרמניה, אלא גם תרגיל בפוליטיזציה של האסתטי: המציאות הגרמנית העכשווית, הפוליטית והחברתית, מוצאת את דרכה אל תוך השפה האסתטית, ולבסוף הופכת לכל כולה. על רקע המציאות הופכת האמנות לישות שקופה. מוסווית.
במידה ניכרת מזכיר התהליך הזה את הקרע שלנו. בעוד הגרמנים חווים את האיחוד של מזרח ומערב (את ההתמערבות, למעשה), אנו חווים על בשרנו את הפערים ההולכים וגדלים שבין מזרח למערב, המתבטאים הן בינינו לבין עצמנו והן בינינו לבין הפלסטינים.
האמנות הפוליטית החדשה שלנו – אמנות שעלתה מתוך אינתיפאדות ופיגועים, חיסולים וכיבושים – היא פעמים רבות עשייה שקופה, המוסווית בסביבתה משום שהיא עשויה מאותם חומרים של הסביבה ולעתים אף דוברת את אותה שפה. ח?שבו אפילו רק על האופן שבו נעלמת האמנות מהעין כשהיא מבקרת את מנגנוני התרבות שהיא זוכה בעצם לחסותם.
