אמנות רחוב מקומה ברחוב

מה קורה כשאוספים יחד עשרות אמני רחוב בברלין

בימים אלו מוצגות בברלין שתי תערוכות גדולות של אמנות רחוב; Backjumps בגלריית הביט'ניין בקרוויצברג, ו-Planet-Prozess, המוצגת בבנין ישן ששימש בעבר כממגורה לאחסון תירס. האמנים המשתתפים בשתי התערוכות הם אמני רחוב ידועים והוצג שם ציור, וידאו, מיצבים ובעיקר ציור-רישום-ספריי על קירות הגלריה. ביקור בשתי תערוכות מוביל למסקנה בלתי נמנעת: אמנות רחוב מקומה ברחוב והיא אינה עובדת בגלריה. כן, היו כמה עבודות טובות. המיצב של Cuba Brasil והחדר של Blu בבקג'אמפס ו-m-city בפלנט-פרוצס, שיצרו עבודות לא רעות שהתייחסו לחלל התצוגה. אבל רוב העבודות היו פשוט חלשות, וחלק פשוט נראו כמו ציורי קיר גרועים בגן ילדים. שלא תבינו לא נכון, מדובר באמנים שאני מאוד מעריך, כמו Dave the Chimp, למשל. אלא שבמקרה הזה נראה שהם לא לקחו בחשבון שציורים (מותר להשתמש במילה הזאת בהתייחסות לאמנות רחוב?), שעובדים מצוין ברחוב, מקבלים משמעות ומראה שונה לגמרי כשהם מוצגים בגלריה. חוקי הגלריה הם משחק אחר לגמרי. 

בלו וJR בעבודה משותפת מול התערוכהPlanet-Prozess

אמנות רחוב עובדת ברחוב, ויש גורמים רבים שהופכים את העבודה לחזקה. למשל תחושת ההפתעה שנגרמת בהיתקלות בעבודה במקום לא צפוי, ההתאמה או אי-ההתאמה של העבודה לסביבה, השימוש בארכיטקטורה, השימוש בחומרים פשוטים כדי להעביר מסרים פשוטים וישירים בצורה חדשה לגמרי ועוד. לפעמים כוחה של העבודה בא לידי ביטוי בגודלה. בעבודות של בלו (אמן מבלוניה, איטליה), שצייר על בנינים מחוץ לגלריה, אפשר היה לראות איך מימדי העבודה פשוט עושים אותה. לו אותם הציורים היו מוצגים בגלריה אני מניח שהייתי נשאר אדיש. אז כן, ברור שצריך לדעת לרשום (ובלו ללא ספק יודע לרשום), אבל עיקר האפקט נוצר בזכות המימדים. העבודות של בלו מרגשות, הם מעלות חיוך ובו בזמן מטרידות.

מפת אמנות רחוב בקרוויצברג, Backjumps

גודל אינו רק אמצעי שנועד לעשות רושם. יש לו גם משמעות ביקורתית. לצייר ציור קיר ענק בעיר הנכבשת על-ידי תאגידי ענק זה מעשה פוליטי, ואמנות רחוב טובה מעלה שאלות כמו מי הבעלים של המרחב הציבורי, את מי החוק משרת ומה ומי באמת העבריינים. כשבלו וחבריו מציירים על הקירות ברחבי העיר הם עוסקים גם בחופש הדיבור, ושואלים לא רק למי יש זכות להישמע אלא גם למי היכולת להביע את עצמו.  הם משתמשים בכוחה של אמנות רחוב כדי להילחם בכוחות כלכליים וחברתיים גדולים מהם. העבודות הטובות בתערוכות הם של האמנים שהבינו שעבודות שמוזמנות לגלריה, למקום האוטונומי של עולם האמנות צריכות להיות יותר מורכבות, פחות צועקות ובקיצור מתאימות לסביבה. חבל שאמנים טובים רבים פספסו את הנקודה. 

קיר של בלו בקרוויצברג (אפשר לראות עוד תמונות כאן)

בלו, באקג'מפס. הוידאו הזה הוצג במרכז החדר בלופ, הקירות עדיין הציגו את הכתמים מהציורים

עוד לינקים:
פיליקר עם תמונות מהתערוכות.
מאמר מצויין מהגרדיאן שגם מעלה שאלות טובות לגבי אמנות רחוב.