אמנות, מלחמה ועיוות הצורה

האם יש מלחמות בלי אנשים? אמנות האוונגרד יוצאת בעקבות הטכנולוגיות ששינו את פניו של שדה הקרב

בעולם שבו נוכחות טלוויזיונית וטלרובוטיקה אינן מרכיבים של סיפורי מדע-בדיוני או חזיונות אוטופיים אלא דברים יומיומיים ומובנים מאליהם, יש לדון מחדש במושגי המקום, התנועה והמהירות. נוכחותן של הטכנולוגיות הדיגיטליות בכל מקום ואתר מפירה את סדר הזמן הליניארי המוכר, של רגעים-רגעים רצופים ("מערכת תצוגה של עולם פיזיקלי שבו עתיד, הווה ועבר נעשים לדמויות אינטרליניאריות של תת-חשיפה, חשיפה וחשיפת יתר", אמר פאול ויריליו).
בעשור האחרון, אמנים חקרו באופן שיטתי את השיח הפרספטואלי ואת האפשרויות הפואטיות שמאפשרת הסביבה הגלובלית שיוצרות טכנולוגיות התקשורת החדשות. עם אלה ניתן למנות את רונלד ג'ונס, פליקס גמלין ואכים לנגרר. בעולם גדוש מידע דיגיטלי, חצינו את גבולות העידן שבו התייחסו למכונות בעיקר כשלוחה של מערכת השרירים. הטכנולוגיות העכשוויות הן שיטות להארכת המערכת העצבית אל מעבר לגבולותיו המסורתיים של גוף האדם. האמן הארון פארוקי חקר באופן שיטתי את היחס ההדוק שבין טכנולוגיה, אמנות ומלחמות ההווה, והפרויקט היומרני שלו "עין/מכונה" מתאר בפרוטרוט את הצעדים ההיסטוריים המובילים לקטיגוריה הפרספטואלית המקובלת בימינו.
"בעבר הוביל המאמץ המלחמתי לחידושים טכנולוגיים", אומר פארוקי: "מלחמת העולם השנייה הולידה את המחשב, את מטוסי הסילון, את הגלים הקצרים, את השידור הסטריאופוני ועוד כהנה וכהנה. היום אמצעי הלחימה המצוידים בטכנולוגיות מתקדמות כבר אינם יכולים למצוא אויב שקול; מלחמות טכנולוגיות מתקדמות אינן נלחמות, אלא מתנהלות באמצעות הדמיית מחשב. האם אפשר לתלות את ההתפתחות הטכנולוגית העתידית במלחמה – או שמא אפשר יהיה להסתפק בשדות הקרב של המחשב?".

***

את חוקיה של האמנות המתקדמת, של האמנות מאז ראשית המודרניזם, אפשר להגדיר בצורה הטובה ביותר כך: חוקים קיימים כדי להפר אותם, גבולות קיימים כדי שיחצו אותם. רעיון האוונגרד (המטפורה הצבאית להתקדמות) מתייחס לדבר אחד כמובן מאליו: אמנות נעה קדימה, חוצה בהתמדה את קווי ההפרדה בין התחומים ובוחנת את הקטיגוריות ואת ההגדרות שלהם. אמנות אוונגרד מייצגת את המסורת של החדש.
"אם יש מן האמת בכך שהבעיה האדריכלית הבסיסית מתגלה רק לאחר שהאש כילתה את הבית, אפשר שהיום אנו מצויים בעמדה מועדפת כדי להבין את המשמעות האותנטית של הפרויקט האסתטי של המערב", כותב הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן. ללא הרף דחפה את עצמה מסורת האוונגרד לעבר נקודות קיצוניות, רדיקליות. האמנות החלה לפעול באמצעות הפרת חוקים ויצירת הלם, וברור לחלוטין שהמגמה הזאת לא הגיעה למבוי סתום. אנחנו כבר לא מאמינים בהתעוררות המתמשכת של תנועות אמנות חדשות הצצות חדשות לבקרים. תקופות המעבר משמשות מקור להישנות, ניכוס והחייאה.
את מלחמות ההווה כבר לא מנהלים בשדות הקרב. מושג הגבול איבד את משמעותו. הדבר ידוע לכל, אך נדמה שהאמצעים לתארו עדיין חסרים. טכנולוגיות התקשורת המתקדמות ביותר ודאי מאלצות אותנו לשוב ולדון בהבנה המסורתית של מיקום ונוכחות בשטח. נדמה שהן אפילו מסוגלות לשנות את מהות ההוויה – את תפישת הזרימה המתמשכת של התרחשויות לאורך זמן. תפישת הזמן שרווחה במסורת המערבית, בתחום המדע וגם בפילוסופיה, היתה תפישה של שורה אל-נקודתית.
הדימויים שהופיעו השכם והערב כדי לתאר את מבנה הזמניות – מן הפיזיקה של אריסטו ועד לפנומנולוגיה של המודעות לזמן על-פי אדמונד הוסרל – הם הנקודה והקו. המטפורה המפורסמת של הוסרל היא זנב כוכב השביט: למעשה רק הכוכב הבוער נוכח; העבר, בדמות שורה ארוכה של אל-נקודות חולפות, יוצר את הזנב הזוהר, ההולך ודועך, הולך ונעלם מן העין, וסופו שכחה. נדמה שרעיון הגוף הנע כתיאור הזמן – ככוכב שביט, כמשאית או כטיל רב-עוצמה – הוא לכל הפחות בן גילה של התפישה בדבר הזמן הליניארי.

***

היו הוגי דעות ואמנים שהעזו להתגבר גם על הרעיון הליניארי של הזמניות, וגמלין וג'ונס [ממשתתפי התערוכה "אמנות ומלחמה"] ודאי נמנים עימם. אין איש שידיעתו בתחום עיוות הצורה עולה על זו של רונלד ג'ונס, ואילו בעולמו של גמלין הכל נראה בלתי אפשרי - להוציא ההישנות של דפוסי פעולה קודמים. הישנויות אלה אינן נטולות משמעות. ואולי היתה ההישנות הפרודוקטיבית לאופן הפעולה היעיל ביותר? צורה החוזרת על עצמה אינה בהכרח בעלת משמעות.
זה זמן רב מתארים את האמנות באמצעות שפה השאולה מעולם המלחמה. אם נבין את הדרך שבה מתנהלות המלחמות העכשוויות, אולי יעלה בידינו גם לפתח הבנה חדשה של אמנות ההווה. טריטוריה, גבול, אוונגרד – ככל הנראה ניאלץ לוותר על תפישות אלה. ופארוקי שואל: האם יש מלחמות בלי אנשים? לדעת ברכט, המלחמה תמיד תמצא מוצא. האם שדה הקרב נטול בני-האדם הוא המוטציה הבאה של המלחמה?

דניאל בינרבאום הוא מאוצרי התערוכה "אמנות ומלחמה" יחד עם בוריס גרויס.