הפסטיבל ה-26 לקולנוע, ירושלים 18-9 ביולי 2009, בשיתוף מַעמוּתָה במרכז לאמנות ומדיה ע"ש דניאלה פסל, מכריזים על תחרות לוידיאו וקולנוע ניסיוני. זו התחרות היחידה בארץ לוידיאו וקולנוע ניסיוני, שתתחדש השנה במסגרת התוכנית 'אמנות בצומת' – בפסטיבל הקולנוע ה-26 בירושלים. 
פנייה זאת מיועדת ליוצרים הפועלים בארץ וליוצרים ישראלים הפועלים בחו"ל אשר עבודתותיהם הופקו או מופקות בשנים 2008-2009, וטרם הוצגו בפסטיבלים של וידיאו או קולנוע בישראל. אורכם של הסרטים לא יעלה על 20 דקות (כולל כתוביות). הסרטים הזוכים המשתתפים בתחרות ייבחרו על-ידי ועדה אמנותית. (המשך…)

התערוכה "עין בעין" המוצגת בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה בטבעון, יוצרת, מתוך תבונה אוצרותית, דיאלוג ער ופורה בין ציוריו של חן שפירא לבין אלו של חגי ארגוב. ציוריו המשובחים והמושכלים של חן שפירא מורכבים לכאורה משני אלמנטים בסיסיים: שמיים ומסוק (או מטוס).  השמיים, המתוארים במעברי צבע מדורגים, נתפסים כמרחב מופשט, אין סופי, נשגב וערטילאי. המסוקים (או מטוסים) מתוארים כדגם כללי שאינו יורד לפרטיו, לעיתים מצדודיתו ולעיתים מחזיתו, תמיד בפוזיציה אופקית התואמת את אווירת הרוגע העולה מתיאור השמיים, ובמינונים שונים של מידת נראות או הנמגות. לעיתים המסוק או המטוס מצויירים באופן המקרב אותם לכדי התמוססות והתפוגגות בגווני השמים. בציורים שצויירו על משטח עץ, לעומת זאת, צלילתו של המטוס נגרעת, קרועה, כפצע פתוח.
האופן בו אוחו וצורפו יחדיו השמיים והמטוס (או המסוק), יוצר ציור דיאלקטי, אפקטיבי, אשר מפעיל ומעורר בצופה תחושות מנוגדות וקונפליקטואליות. השמיים שואבים את הצופה אל מרחביהם ומאצילים רוגע ונופך הגותי ומהורהר, אך מראה המסוק או המטוס - חרף תנוחתו האופקית והתמזגותו במרחב השמים, ושמות העבודות: "כיס אוויר" – פועלים כפעמון אזעקה הקוטע ומחבל בתחושת הנועם ומעורר באחת את החרדה וההכרה בכוחו ההרסני והמאיים של הכלי. מרחב השמיים הופך לפתע שטוח וחסום. החתכים והסיכות הנעוצות במרחב השמיים הופכים נראים ונחשפים ביתר שאת. (המשך…)

רים דעאס

"וכי ניקפו מקצת הענפים, ואתה, זית היער, הורכבת במקומם ונתחברת לשורש הזית ולדשנו: אל– תתפאר על– הענפים, ואם– תתפאר, דע שאינך נושא את– השורש, כי אם– השורש הוא נושא אותך: וכי תאמר: הלא ניקפו הענפים למען אורכב אנוכי".
הברית החדשה, אגרת פאולוס השליח אל– הרומיים, י"א: 19-17
התערוכה "איסורי כלאיים" מציעה מערך חשיבה רב– כיווני, המבקש להצביע על מציאויות תרבותיות מרובדות ומשתנות, הקוראות תיגר על תגיות זהות מעוגנות בזיכרון התרבותי הקולקטיבי. בתערוכה משתתפים אמנים שמוצאם מארצות "המזרח התיכון" (ישראל, פלסטין, עירק, טורקיה ואירן), העוסקים בעבודותיהם בסוגיות רלוונטיות למציאות שבתוכה הם חיים. חלק מן העבודות נוצרו לקראת התערוכה, וכולן מציגות צמתים בין– תרבותיים, שבמסגרתם קבוצות שונות מאמצות סמלים מסוימים ונוטשות אחרים. המונח "איסור כלאיים", שמקורו במשנה, מתייחס לחמש מצוות "לא תעשה" המופיעות בתורה, ועוסקות באיסור לערב מין מן הצומח או מין מן החי בשאינו מינו.1 מונח זה נשאל לצורך התערוכה כדי לציין שאלות הנובעות מסינתזות תרבותיות, מתוך הכרה כי תרבותהפוליטית והתרבותית הדינמית  לעולם אינה סטטית ואינה מתפתחת בנתיב קבוע אחד, בניגוד לפרקטיקה המודרניסטית של מיון ושל קִטלוג. בהקשר זה מעניין לציין כי התרגום הלועזי של המשנה למונח "כלאיים" הוא "Forbidden Junction" ("צומת אסור")2. (המשך…)

הצייר הירונימוס בוש תאר את ספינת-השוטים כבבואת החברה של תקופתו. המושג הושפע מעונשים שנענשו אנשים, לאו דווקא המשוגעים, כשזרקו אותם על סירות בים לשוט הלוך ושוב. אלה שעלו על סיפון ספינת השוטים גם אם היו שפויים, השתגעו. בדרשות ומשלים מקראיים, ספרותיים, אמנותיים ואחרים, נמצאו ביטויי הכסיל והשוטה בהקשר לספינה בלב ים ובלעדיה, גם כשוטים המאבדים את דרכם, לכדי יצירת משמעות מורכבת ומשתנה בהגדרת אופיו, מהותו ודרכו של האדם. הגדרת אי העידון ואיבוד משמעות דרכו ועולמו של האדם על אדמה יציבה, מופיעה במקרא בלא מעט ואריאציות ושיכפולים רעיוניים. הגדרת משמעות האב-טיפוס האנושי, שמתחת לכל קליפותיו ומעשיו, מתקיים בעולם הזה תחת ערך "האדם הזמני", זמני, מתנדנד על סירת חייו כשהוא אך לכאורה שולט בגורלו, בשליטה בלתי נשלטת, תְלוּי זוויות התבוננות במצבו. (המשך…)

מלחמה כפורנו רע/ גלנדון ואיזבלה

ג: רוב הבנים בתערוכה ציירו בולבולים ככלי נשק. ובאמת אי אפשר שלא לחשוב, שאלמלא הבולבול, כלי נשק לא היו נולדים לעולם. הרי ברור שאת הסכין הראשון עשה גבר עם בולבול קטן, ואת החנית המציא הגבר גבר של תקופת האבן. אם העולם היה בנוי רק מנשים, הכי קרוב לכלי נשק היו מקלות סריגה
א: אם העולם היה ברור רק מנשים, לא היה צורך בכלי נשק. הן פשוט היו חונקות אחת את השנייה בידיים חשופות. אני חושבת שמלחמה זה יצר אנושי בסיסי וגם פורנוגרפיה. אוקיי, לנשים אין שטרונגולים מזדקרים, אבל אנחנו מסוגלות להכיל. אנחנו הטריטוריה שעליה נלחמים.
בדמיון שלי אני לוחמת נועזת חשופת חזה, שמסתערת עם חנית על האויב המרושע.
במציאות אני רודפת שלום חסודה שמצטמררת לקול אזעקה. (המשך…)

פשיטה על בית בעזה כמחווה לאימה בקולנוע                

"באחד הלילות", סיפר לי חבר על שירותו הצבאי בעזה, "קיבלנו פקודה לפשוט על בית שסומן כמטרה. אני אפילו לא זוכר מה חיפשנו בדיוק. אולי חומרי נפץ, אולי מסמכים… ניתן לנו מידע שהכניסות לבית ממולכדות. במקרים אלו יש לנו טכניקה משוכללת; להיכנס דרך הקיר, לפעור חור מספיק גדול שדרכו נוכל כולנו להשתחל פנימה במהירות ישר לתוך הסלון ומשם לחדר השינה. כל אחד יודע בדיוק מה תפקידו בזמן כזה, איך 'לדקור' את השמיכות, להפוך את השולחנות, לרכז את תכולת הארון במרכז החדר ולחפש מתחת למזרון. זה מה שעשינו. עד שכל  הבית "נקי", הפעולה לא נגמרת ורק אם לא מוצאים שום דבר בשטח יוצאים. לא מצאנו כלום. לפני שיצאנו מהבית נכנסתי לשירותים, סגרתי מאחוריי את הדלת, הורדתי את הנשק והתיישבתי. לבסוף הורדתי את המים. אני לא יודע מה גרם לי להוריד את המים אבל היום אני חושב שזה הציל אותי". (המשך…)

יום חמישי 29.01 בשעה 20:30

לצאת!

אירוע הקראת שירה בגלריה ברבור, ירושלים
בערב היום השלישי למלחמה בעזה יצא באינטרנט קול קורא ל"משוררים, סופרים, אמנים, כותבים, מוזיקאים, בלוגרים וכו' בעברית, ערבית ושפות שמיות אחרות, לאסופת יוצרים מיוחדת נגד המלחמה בעזה". בתגובה, תוך זמן קצר הגיעו למארגנים מאות פניות ובתוכן שירים, מאמרים, סיפורים ודימויים. האסופה לצאת! יצאה לאור בדחיפות ביום החמישי למלחמה כתגובת מחאה מיידית והודפסה במהלכה במהדורה שנייה.
המלחמה בעזה הסתיימה לעת עתה. היא השאירה אחריה מוות והרס, הרבה שנאה והתלהמות לאומנית.

בערב בברבור נשמיע את קול קריאתנו להידברות ושיתוף בניגוד לקולה של הממשלה, על בסיס פתח הדבר של האסופה -"לצאת! קוראת להפסיק את הכיבוש ולצאת לפעולה ארוכת טווח ובעלת חזון רב תרבותי וושוויוני" (המשך…)

אורי ליפשיץ

בבוקר שישי הגעתי לסמינר הקיבוצים, שם יזמו, הפיקו והרימו שני סטודנטים יום עיון בשאלה הלא נורא מקורית אבל מה זה רלוונטית: "כשהתותחים רועמים המוזות…?" אז נכון שהרבה מה לחדש אין בנושא, אבל עדיין היו כמה דברים שאמרו שם שכדאי להעלות פה למען אלו שלא קוראים גלובס, ולכן אעלה את הכתבה כלשונה, ורק רוצה להגיד שאהבתי מאוד את דברי אורי ליפשיץ על כך שהוא "מאופיין בחוסר אופי מוחלט. זאת אומרת, אני גם באמצע משפט חוזר בי ממה שאמרתי. זאת אומרת לא מתעקש על דעה". הלואי על כולנו וכמובן גם עלי.

"כשפרצה המלחמה, מצאנו עצמנו, אנחנו הסטודנטים לתיאטרון-מחול, אחוזי רצון לעשות משהו. ומה שקפץ לנו לראש, זה רק דברים שקשורים לאמנות…" הסבירה הסטודנטית דניאל קינד, מה הביא אותה ואת חברה ללימודים פרם-שי חרמון, לארגן בשישי ה-17.1.09 יום עיון בסמינר הקיבוצים, שיעסוק בשאלה הנצחית מה מקום האמנות במלחמה.
היא קוראת ממכתב ששלח סיני פתר מניו יורק, על חוויותיו מהקרנת "ואלס עם באשיר". פתר שואל האם לאמנות יש השפעה על המציאות, ומסיים בתהייה "יתכן כי הרגישים שבינינו מכינים עכשיו את היצירה האמנותית הבאה על מלחמת עזה. על מפקדים שהורו, על תותחנים שירו על טייסים שהפציצו".   (המשך…)

 מוזמנות בזאת הצעות לכנס "אבולוציה במדע ובאמנות" שיתקיים ביום ה' ה-14.5.2009. הכנס הינו יוזמה משותפת של המחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ושל מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים. הכנס יעסוק במושג האבולוציה באמנות, במדע, בפילוסופיה ובהיסטוריה של המדע, במוזיאולוגיה ובממשקים שביניהם. (המשך…)

(המשך…)