סיפור הפליאה – יונתן אמיר
3 בפבר', 2009 | מאת יונתן אמיר | קטגוריה: אמנות, כללי
השיפוצים המקיפים שנערכים במוזיאון ישראל בשנה האחרונה מחייבים את אוצריו לחפש אחר פתרונות יצירתיים להכרח להמשיך בפעילות. התערוכה "עשויים להפליא" שאצרה סוזן לנדאו נולדה כפיתרון ביניים שכזה – ניסיון להתגבר על מגבלות המקום והאמצעים ולהציג פריטים ממחסני המוזיאון העמוסים. לא בטוח שניתן היה להציג תערוכה כזו בימים רגילים. הבירוקרטיה המוזיאלית חזקה מן הרצון, ולכן אפשר גם לברך על הימים הקשים שעובר המוזיאון, המאפשרים לאוצריו לשחק בו כאילו היה חדר פלאות ממש כמו חדרי הפלאות שהיו המוזיאונים לפני שקראו להם מוזיאונים, ולפני שנרתמו לשירות המודרניזם חובב הסדר והניקיון. (המשך…)
הצייר הירונימוס בוש תאר את ספינת-השוטים כבבואת החברה של תקופתו. המושג הושפע מעונשים שנענשו אנשים, לאו דווקא המשוגעים, כשזרקו אותם על סירות בים לשוט הלוך ושוב. אלה שעלו על סיפון ספינת השוטים גם אם היו שפויים, השתגעו. בדרשות ומשלים מקראיים, ספרותיים, אמנותיים ואחרים, נמצאו ביטויי הכסיל והשוטה בהקשר לספינה בלב ים ובלעדיה, גם כשוטים המאבדים את דרכם, לכדי יצירת משמעות מורכבת ומשתנה בהגדרת אופיו, מהותו ודרכו של האדם. הגדרת אי העידון ואיבוד משמעות דרכו ועולמו של האדם על אדמה יציבה, מופיעה במקרא בלא מעט ואריאציות ושיכפולים רעיוניים. הגדרת משמעות האב-טיפוס האנושי, שמתחת לכל קליפותיו ומעשיו, מתקיים בעולם הזה תחת ערך "האדם הזמני", זמני, מתנדנד על סירת חייו כשהוא אך לכאורה שולט בגורלו, בשליטה בלתי נשלטת, תְלוּי זוויות התבוננות במצבו. 
מלחמה כפורנו רע/ גלנדון ואיזבלה
