אקטיביזם פסיכדלי – עידו הרטוגזון
8 בפבר', 2009 | מאת ???? ?????? | קטגוריה: כללי
שוטרים עם המועמד לנשיאות של ארה"ב של "מפלגת הנוער הבינלאומי" שיקגו, 1968
"פוליטיקה שהיא אמנות, אמנות שהיא פוליטיקה. מיסטיקה שהיא פוליטיקה, פוליטיקה שהיא מיסטיקה"
לאורך כל הפעילות של מפלגת הגאולה אני נשאל את השאלה "האם זה רציני?" מצד אחד, ומצד שני מעומת עם הטענה הגורפת ש"זה לא רציני". בשביל מי שרואים זאת כך, מפלגת הגאולה היא בזבוז אדיר של אנרגיה יצירתית על דבר שטותי לגמרי.
כן אני מודה. מפלגת הגאולה היא פרוייקט שטותי למדי. אבל בו זמנית אני ממשיך לומר למי שזה מעניין אותו. אל תטעו, בעיני מדובר גם בפרויקט רציני מאוד, מבחינתי הכי רציני שיש.
אבל הטענות האלו עמוקות יותר מהזכות שלי לכלות את זמני על פרויקט "מטופש" נניח, הן נוגעות בשאלת היחס שהפרויקט הזה מפגין אולי, בעיני אנשים מסוימים למצב הפוליטי הכל כך אקוטי שבו אנו חיים ולשאלות הדחופות שעומדות על הפרק. הטענה המובלעת כאן היא משהו בסגנון. "נו באמת, כשאנשים מופגזים בעזה ובשדרות אתה רוצה לדבר על תודעה?"
אני אהיה האחרון שיאמר שזו שאלה פשוטה. מלחמת עזה במקרה הזה הייתה אחד הגורמים שעצרו לא רק את הקמפיינים של המפלגות שרצות לכנסת, היא עצרה גם את הקמפיין של מפלגת הגאולה שנפתח באיחור ניכר בעקבות הלחימה, בגלל תחושת חוסר נוחות שהייתה לנו לעסוק בדברים האלה כל עוד הלחימה נמשכת בעוז.
ובכל זאת, אני אהיה גם האחרון שיאמר שבגלל שהתותחים רועמים התודעה צריכה לדמום. יותר מזה, אני מאמין שלתודעה שלנו יש תפקיד מכריע בכל פתרון פוליטי אמיתי, ושפתרונות פוליטיים שלא לוקחים בחשבון את התודעה הינם כוזבים במהותם. (המשך…)
השיפוצים המקיפים שנערכים במוזיאון ישראל בשנה האחרונה מחייבים את אוצריו לחפש אחר פתרונות יצירתיים להכרח להמשיך בפעילות. התערוכה "עשויים להפליא" שאצרה סוזן לנדאו נולדה כפיתרון ביניים שכזה – ניסיון להתגבר על מגבלות המקום והאמצעים ולהציג פריטים ממחסני המוזיאון העמוסים. לא בטוח שניתן היה להציג תערוכה כזו בימים רגילים. הבירוקרטיה המוזיאלית חזקה מן הרצון, ולכן אפשר גם לברך על הימים הקשים שעובר המוזיאון, המאפשרים לאוצריו לשחק בו כאילו היה חדר פלאות ממש כמו חדרי הפלאות שהיו המוזיאונים לפני שקראו להם מוזיאונים, ולפני שנרתמו לשירות המודרניזם חובב הסדר והניקיון. 
הצייר הירונימוס בוש תאר את ספינת-השוטים כבבואת החברה של תקופתו. המושג הושפע מעונשים שנענשו אנשים, לאו דווקא המשוגעים, כשזרקו אותם על סירות בים לשוט הלוך ושוב. אלה שעלו על סיפון ספינת השוטים גם אם היו שפויים, השתגעו. בדרשות ומשלים מקראיים, ספרותיים, אמנותיים ואחרים, נמצאו ביטויי הכסיל והשוטה בהקשר לספינה בלב ים ובלעדיה, גם כשוטים המאבדים את דרכם, לכדי יצירת משמעות מורכבת ומשתנה בהגדרת אופיו, מהותו ודרכו של האדם. הגדרת אי העידון ואיבוד משמעות דרכו ועולמו של האדם על אדמה יציבה, מופיעה במקרא בלא מעט ואריאציות ושיכפולים רעיוניים. הגדרת משמעות האב-טיפוס האנושי, שמתחת לכל קליפותיו ומעשיו, מתקיים בעולם הזה תחת ערך "האדם הזמני", זמני, מתנדנד על סירת חייו כשהוא אך לכאורה שולט בגורלו, בשליטה בלתי נשלטת, תְלוּי זוויות התבוננות במצבו. 
מלחמה כפורנו רע/ גלנדון ואיזבלה
