מתן ישראלי - מגדל שירה

בחצר ביתו של מתן ישראלי ברחוב הע"ח בשכונת מוסררה הוצב לאחרונה מגדל שמירה מתוצרת בית. המגדל בנוי מחומרים שנמצאו ברחוב ושאריות מעבודות ישנות של האמן. בראשו מוצבת מערכת כריזה, ואחת לשעה בוקע ממנה שיר הנקרא ע"י משוררים שהוזמנו להקליט את שיריהם במיוחד לצורך התערוכה. המגדל החדש מצטרף לשורת מגדלים וותיקים המתנוססים בשמי האזור – מגדלי שמירה במזרח, מגדלי עסקים במערב וצריחי כנסיות ומסגדים בשכונות הסמוכות. השירים הבוקעים מדי שעה מן הרמקול בראש המגדל מתווספים לקונצרט רב-קולי של פעמוני כנסיות וקריאות מואזין, וכל זאת על רקע ההמולה הקולית, הכלית והכללית האופפת את כבישי האזור ורחובותיו.

מגדל הש(מ)ירה הוא התחנה השנייה במסלול האמנות שנוצר לרגל התערוכה, שחלקה השני מוצג בגלריה בתל-אביב ומהווה מעין אינדקס מסודר של פריטים ממרחב ההתהוות הירושלמי. התערוכה בתל-אביב היא גם נקודת היציאה למסלול, שתחילתו בגלריה וסופו ברחוב. העלייה לירושלים הופכת במקרה זה לירידה – ירידה מן החלל הלבן שבעיר ה"לבנה" ונסיעה לרחוב האפור בעיר ששבריה הודבקו לה יחדיו.

ראשיתו של המסלול הירושלמי בלוח מודעות הניצב ברחוב הע"ח והפך לקיר-ציור – לוע"ח – חלל תצוגה של קיר אחד. בתערוכה הנוכחית מוצג על הלוח רישום גדול ממדים המתאר את שכונת מוסררה במבט ממזרח (כביש מספר 1). תחילת הרישום הצפוף והמפורט בחלל לבן וריק הנחתך ע"י חומת האבן שנבנתה על תוואי הכביש, חוצה את שכונת מוסררה ההיסטורית לשני (המשך…)

שלזינגר עולה בלהבות

היום יום חמישי אבל השבוע מרכז הכובד יהיה דווקא בשבת. נסו לא לעבוד בראשון בבוקר.

מי שהולך הערב לתערוכה "דחף מאולף" (או מאומן) גלריה ברוורמן, שישים היטב עין על אורן אליאב, כי אישית אני רואה בו משהו שלא רואים הרבה בסביבתנו – ציור ראליסטי מרגש.

אני חושבת שזה ממש מגניב להציג לצד נחום גוטמן. דמיינו צייר הולנדי שמציג לצד ואן גוך או רמברנדט. תחשבו איזה כיף לאוצר שיכול לקחת את היצירות של גוטמן ולציג אותן בכל פעם בצורה חדשה, מודרנית ועכשווית, שמחייה אותן כל פעם מחדש ולא נותנת להן להתנוון. זה בדיוק מה שטלי תמיר ומעין שלף עשו והיום נוכל לראות את התוצאות במוזיאון נחום גוטמן. לצד גוטמן מציגים קבוצת "אקטיוויז'ן", רענן חרל"פ, דנה יואלי, דינה כהנא-גלר, עדה עובדיה, עמי פייצ'ביץ' ומירה צדר. (המשך…)

מארי דיאון

על התערוכה מוגדרים 1, המרכז העירוני לקהילה הגאה תל אביב, אוצרות: טמיר לדרברג, נאוה ויינר, סוזנה ינקו

חוקרים אחדים עמדו על מהות הקרנבל כמופע של חציית הקווים המוכרים והפיכת הסימנים על פיהם. ההגמוניה התרבותית והשלטון נוהגים לשמר את הסדר הקיים, ומעת לעת מאפשרים את פריצתו במסגרות מבוקרות. כך מתפקד הקרנבל כמופע שבו השולי הופך למרכזי והיררכיית המעמדות נפרצת. טשטוש הסדר המגדרי המקובל עומד גם הוא לא פעם במרכזם של קרנבלים. כך גם בהקשר של הקרנבל היהודי – חג  הפורים.
ספרות השו"ת (שאלות ותשובות, ספרי פסיקה קזואיסטיים) מציגה את התמודדותן של אוטוריטות רבניות בעניין זה. בפנקס תקנות הקהילה מפאדובה שבאיטליה משנת  1507 נאמר: "גם גזרנו על האנשים שלא ירקדו עם הנשים הנשואות – שום זַכר עם נקבה נשואה, מלבד בימי הפורים, אמנם עם הפנויות יוכלו לרקוד בתנאי שהזכרים יהיו מלובשים בלבוש אחר…"  . הדגשתו של המחבר את האיסור המקראי על לבישת בגדי נשים מזכירה את המנהג המקובל של התחפשות של גברים לנשים בחג פורים ובקרנבלים אחרים. בהקשר היהודי הוא אמנם מתנגש עם הציווי "לא יהיה כלי גבר על  אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה"  (דברים כ"ב, ה), אך עובדה זו לא מנעה ממנו להתקיים.
חציית הקווים המגדריים מערערת על הסדר הקיים ומאיימת לא פעם על מוקדי הכוח המעוניינים בשמירתו. אמנים שונים נתנו ביטוי לפריצה המגדרית בניסיון להעלות למודעות את פוליטיקת הזהויות ומתוך התפיסה האומרת שמגדר הוא קונסטרוקציה מבנית-תרבותית ואינו

(המשך…)

“אני לא מגיע לשיר אף פעם. ללחשושים וזעזועים אני מגיע, ולמלים סדוקות ומרוסקות. עד שקרה עצם אל עצמו, ריסוק אל ריסוק, והמלים עושות פסוקים וזה עושה שיר. אני לא יודע איך לקחת דיו ועט ולכתוב שיר”. אבות ישורון, חדרים 6 עמ' 151

אלי פטל - מבט כללי על התערוכה

כל מפגש עם אמנות הוא ניסוי בהבנה ובתקשורת. ניתן לומר שהמסורת המודרניסטית התמקדה בערעור תפיסת האמנות כמחווה אנושית-תקשורתית. כלומר, האמנות המודרניסטית חזרה ושאלה עד כמה היא יכולה להרשות לעצמה להיות לא מובנת, עד כמה סדוקה יכולה שפתה להיות. תהליך היצירה המודרניסטי היה, כפי שמדגים אבות ישורון בדרכו האופיינית, רצוף התמודדות עם שאריות ושברים. אימוץ שפה שאינה מצליחה לשגר היגדים חד-משמעיים והרכבת משפטים החושבים את תהליך היווצרותם באותה המידה שבה הם חושבים את תוצרם. כפועל יוצא מכך חוויית ההתבוננות באמנות המודרניסטית והפוסט-מודרניסטית דמתה פעמים רבות להיתקלות – למפגש שמייצר חיכוך, חוסר הבנה ואטימות. בעיות התקשורת פותחו, כפי שנאמר, לדרגת אמנות. (המשך…)

דוד גוס

התערוכה תפתח ביום רביעי 28.1.09 בשעה 20:30 בחלל של זוכרות, אבן גבירול 61 (הכניסה דרך מאנה 13), לפרטים נוספים: 03-6953155

שריף סרחאן, אמן פלסטיני שחי ועובד בעזה, צלם את עזה תחת ההפצצות ואחריהן. הצילומים נשלחו לאמנים בישראל שהסתכלו והגיבו. בתערוכה יוצגו הצילומים לצד העבודות שנעשו בעקבותיהם.

גלויות מעזה / נורמה מוסי

במהלך ההפצצות הישראליות על עזה נראה היה כי הבניית הקונצנזוס הלאומי והאלים מגיע לשיאו. הצהרותיהם של בכירי הממשל בישראל לא הותירו ספק איפה ועל מה מתקיים הדיון. כוח ההרתעה, יעילות המבצע ולקחים ממלחמת לבנון השנייה היו לכותרות בעיתונים הישראלים. השאלה בנוגע למשמעות הפעולה עבור האנשים שחיים בעזה לא נשאלה. במקביל, החל לזרום אלינו מידע מעזה. מידע מזעזע, מטריד וקשה לעיכול. חלק מהמידע הגיע דרך צילומים שהועלו לרשת והועברו באינטרנט כמו הצילומים של שריף סרחאן שאת חלקם ניתן לראות כאן. (המשך…)

פשיטה על בית בעזה כמחווה לאימה בקולנוע                

"באחד הלילות", סיפר לי חבר על שירותו הצבאי בעזה, "קיבלנו פקודה לפשוט על בית שסומן כמטרה. אני אפילו לא זוכר מה חיפשנו בדיוק. אולי חומרי נפץ, אולי מסמכים… ניתן לנו מידע שהכניסות לבית ממולכדות. במקרים אלו יש לנו טכניקה משוכללת; להיכנס דרך הקיר, לפעור חור מספיק גדול שדרכו נוכל כולנו להשתחל פנימה במהירות ישר לתוך הסלון ומשם לחדר השינה. כל אחד יודע בדיוק מה תפקידו בזמן כזה, איך 'לדקור' את השמיכות, להפוך את השולחנות, לרכז את תכולת הארון במרכז החדר ולחפש מתחת למזרון. זה מה שעשינו. עד שכל  הבית "נקי", הפעולה לא נגמרת ורק אם לא מוצאים שום דבר בשטח יוצאים. לא מצאנו כלום. לפני שיצאנו מהבית נכנסתי לשירותים, סגרתי מאחוריי את הדלת, הורדתי את הנשק והתיישבתי. לבסוף הורדתי את המים. אני לא יודע מה גרם לי להוריד את המים אבל היום אני חושב שזה הציל אותי". (המשך…)

יום חמישי 29.01 בשעה 20:30

לצאת!

אירוע הקראת שירה בגלריה ברבור, ירושלים
בערב היום השלישי למלחמה בעזה יצא באינטרנט קול קורא ל"משוררים, סופרים, אמנים, כותבים, מוזיקאים, בלוגרים וכו' בעברית, ערבית ושפות שמיות אחרות, לאסופת יוצרים מיוחדת נגד המלחמה בעזה". בתגובה, תוך זמן קצר הגיעו למארגנים מאות פניות ובתוכן שירים, מאמרים, סיפורים ודימויים. האסופה לצאת! יצאה לאור בדחיפות ביום החמישי למלחמה כתגובת מחאה מיידית והודפסה במהלכה במהדורה שנייה.
המלחמה בעזה הסתיימה לעת עתה. היא השאירה אחריה מוות והרס, הרבה שנאה והתלהמות לאומנית.

בערב בברבור נשמיע את קול קריאתנו להידברות ושיתוף בניגוד לקולה של הממשלה, על בסיס פתח הדבר של האסופה -"לצאת! קוראת להפסיק את הכיבוש ולצאת לפעולה ארוכת טווח ובעלת חזון רב תרבותי וושוויוני" (המשך…)

מאחורי מסך העשן של ה"מלחמה" בעזה והפקרת הדרום, בזמן שהכנסת משותקת בגלל מערכת הבחירות והשהדיון הפרלמנטרי סביב היוזמה להקים את המאגר הביומטרי עדיין לא החל, משרד הפנים מפרסם מכרזים ומנסה לעשות מחטף לפני הבחירות. למרות האסון בעזה חייבים גם לקדם את המאבק נגד "חוק המאגר הביומטרי".

האגודה לזכויות האזרח בישראל הקימה מטה מאבק נגד הצעת החוק החדשה שמקדם משרד הפנים, ולפיה יוקם מאגר מידע רגיש, שיכיל טביעות אצבע ו"תמונה ביומטרית" של כלל תושבי ישראל. אם חוק נתוני תקשורת היה "חוק האח הגדול", כי אז הפגיעה בפרטיות של כולנו בעקבות הקמת מאגר ביומטרי כזה הופכת את יוזמת החקיקה החדשה ל"חוק האח הענק".

"חוק המאגר הביומטרי" עבר בקריאה ראשונה בכנסת ב-29.10.2008, לאחר שכבר עבר את אישור הממשלה בחודש אוגוסט 2008. ע"פ החוק מי שיסרב למסור טביעת אצבע צפוי לרצות שנת מאסר.
חשוב לציין, שרק 19 ח"כים מתוך 120 האמורים לייצג את כלל האזרחים נכחו בזמן ההצבעה על חוק כה רגיש שישפיע עמוקות על כל אחד ואחת מאיתנו… קראו עוד

אם יש לכם בלוג או אתר, הנה ווידג'ט שתוכלו להוסיף לו כדי לקדם את המאבק. לא מסתדר לכם הווידג'ט, שימו באנר

[רוצה כזה ווידג'ט?]