מחברוּת

מחברוּת

"התכונה הרכושנית של התיאוריה הליברלית הדמוקרטית המודרנית נעוצה בהמשגתו של הפרט כמי שהוא במהותו הבעלים של עצמו או של יכולותיו, ושאינו חייב לחברה דבר בגינם"
-
ק.ב. מקפירסון, "התיאוריה הפוליטית של אינדיבידואליזם רכושני" (1962)

עם עלייתו של האינדיבידואליזם הרכושני באירופה של המאה ה-17, החל להתבסס רעיון חסר תקדים (שכבר קנה לו מאז מעמד הגמוני) ולפיו פרטים הם הבעלים היחידים של כישוריהם ואינם חייבים לחברה דבר בגינם, כלומר, שכישוריהם (כמו גם כישוריהם של אחרים) הם סחורות שניתן לקנות ולמכור בשוק. אחת המוסכמות המשמשות כדי לכרוך את הכישורים הללו בחבילה אחת היא המוסד המושגי מחברוּת. מאז ומעולם השתמשו אנשים במלים, צלילים וצבע כדי לחבר סיפורים, מנגינות ותמונות, וגם אם ההיסטוריה נוצרת את שמותיהם של כמה מן המבריקים-יותר שבהם, איש לא העלה על דעתו שהמשתמשים במלים, לחנים וצבעים יוכלו איכשהו לתבוע לעצמם באופן משמעותי חיבור מסוים שיצא תחת ידיהם; שיוכלו לטעון למחברוּת של תצורה מסוימת של סימנים וקולות שאחרת היו מסתובבים פרא, ובכך יסדירו את השימוש של אנשים אחרים בהם. בעבר, רעיונות ומשפטים, חרוזים וקצבים היו זמינים חברתית לשימוש הכלל (כלומר לשנות אותם או לא, ולשכפל אותם). מחברוּת הפכה למונח המציין ייצוב של הנחיל הסמיוטי הזה, הפיכתו לסחורה על ידי הקפאתו סביב שם אחד – חתימה – כאילו אינו חב דבר למשתמשוּת התורמת של החברה. מה שמישל פוקו קרא לו "הפונקציה של המחברוּת" התפתח כדרך לתחימה של פיזור סמיוטי סביב מסמן שרירותי (שם פרטי).

המאה העשרים לא היתה טובה למחברוּת (אף שבתקופתה מוסד המחברוּת כבר ניצח מזמן). פסיכואנליזה, הרמנויטיקה ופוסט-סטרוקטורליזם, בין היתר, איתגרו את הרעיון של סובייקט מכונן העומד בבסיס המחברוּת, והזיזו את מוקד הייצור לכיוון התת-מודע, הקולקטיב, הקורא או הצופה… ואולם, באופן פרדוקסלי, גם אם ביקורות כאלה פירקו את רעיון המחברוּת, הן רק חיזקו את ערך השוק של המחברוּת. המחברוּת ממשיכה לתפקד כיום במעין שילוש קדוש, לצד החפציוּת והצפייה, שהוא מעמודי התווך של הזרם המרכזי בעולם האמנות. למעשה, במונחים של השקעה ושל סחורה שניתן להפיק ממנה רווח, המחברוּת כבר עקפה את החפציוּת.

אלא שבפני המחברוּת עומדת קריאת התגר שמציבה המשתמשוּת התורמת. כשמשתמשים תורמים תוכן, ידע, מיומנות וערך, השאלה איך תוכר תרומתם נעשית דוחקת. עם עליית הסביבות תומכות-האמנות המאורגנות באופן שיתופי, מחברוּת של חתימה אחת נוטה לאבד את אחיזתה – כמו אינדיבידואליזם רכושני, אבל להפך.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | Authorship

 למושג הבא>>