יתירוּת

יתירוּת

"במלים אחרות, התפקוד של האמנות ככוח משחרר תלוי לא רק בהפיכתה למשהו אחר מאמנות, אלא גם בשמירה על זהותה כחומר ספציפי וכפרקטיקה סימבולית"
-
רשיד אראין, "אמנות מעבר לאמנות" (2011)

אמנות נעשתה מיותרת בכל מובן. אלא שעובדה זו אינה מבשרת על חורבנה – למעשה, ייתכן שהיא תתגלה כישועתה. האתגר של ייצור האמנות במאה הנוכחית הוא לשחרר את עצמו מן התלות הכלכלית והחברתית שלו במבנה של המוסד-שוק. כדי לעשות זאת, הוא חייב, מנקודת המבט של תולדות האמנות, לשחרר את עצמו מן האדריכלות המושגית והגשמית שירשנו מכלכלת האמנות של המאה העשרים. האמנות מוכרחה למצוא קיום התומך בעצמו. אולי היא כבר מצאה; אפשר לקרוא לזה יתירוּת.

דבר אחד שאמנות המאה העשרים מעולם לא הצליחה להתחייב אליו בלב שלם הוא להיות משהו שאינו אמנות – להכפיף את עצמה, אונטולוגית, לפעילות או לישות שהיא מהווה בנוסף. המדובר בגישה בלתי אמיצה להפליא, אבל מעמדה האונטולוגי המיוחס של האמנות איפשר לה להכפיף לעצמה את כל האופנים האחרים של חפציוּת ופעילוּת. משמעותה של היתירוּת היא לשים קץ לחריגה האונטולוגית של האמנות במאה העשרים.

ואם כך, מהי אמנות "מיותרת"? אי-אפשר להגדיר אותה על פי מה שהיא נראית כמוהו – היא אינה נראית ואינה לא-נראית כמו אמנות. היא נראית כמו מה שהיא: הדבר או הפעולה המיותרים. יתירוּת מסיימת את המשחק של האוטונומיה האמנותית. היא אינה יצירתית ואינה אקספרסיבית יותר או פחות מן הדבר שהיא מהווה בנוסף. אמנות מיותרת מקיפה את כל הפעילויות והסבילויות, המפעלים, היוזמות והעיסוקים שאמנם ניזונים מן ההבנה העצמית של האמנות ותולדות האמנות, ואף על פי כן הם רק מה שהם ומה שהם נראים. הם מיותרים רק כאמנות.

מערכת מיותרת היא כזאת המשכפלת את אותה מערכת. אמנות אינה מיותרת במובן שבו מתייחסים באנטומיה לכליה שנייה כאיבר יתיר (הגוף יכול לתפקד עם כליה אחת). אמנות היא מיותרת כיוזמה אמנותית: האונטולוגיה האמנותית שלה היא מיותרת לגמרי ביחס לאונטולוגיה העיקרית שלה. כמובן שאמנות המאה העשרים נהגה לפשוט על מערכות חיים ועולמות חיים, ולצאת אל מעבר לגבולות האווריריים של הספירה האוטונומית שלה. אבל היא תמיד עשתה זאת כאמנות – ולכל היותר, כהעתקה – לא כמופע מיותר של הדבר הנוסף שבמקרה היא גם.

תמיד נדמה כי יתירוּת מפחיתה בערכו של דבר, והיא מונח שמשתמשים בו כדי להוציא שם רע למשהו –פעילות, תופעה, אובייקט או היגד – שתפקודם כבר מתממש על ידי משהו אחר. עם זאת, מושג היתירוּת יכול להיות לנו לעזר בבואנו לעמוד על ההיגיון של אמנות המביטה קדימה בשנים הראשונות של המאה שלנו. שיתכול של היתירוּת מאפשר לנו להעניק שמות חדשים לפרקטיקות שעושות מה שכבר נעשה היטב בתחומים אחרים של הפעילות האנושית, כך שאי-אפשר להבחין ביניהם, ולעשות זאת עם הבנה עצמית שונה לגמרי. הן אמנם מיותרות, אך בפירוש אינן עודפות. היום אנו רואים כי האמנות פורשת לכאורה מן העולם (לפחות מעולם האמנות); אך במבט קרוב יותר, הפרישה הזאת נראית יותר כמו התמזגות עם העולם, מסע בעקבות היתירוּת.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | Redundancy

למושג הבא>>