אסקפולוגיה

אסקפולוגיה

"כל שנותר הוא לברוח"
-
אנרי לבּורי, "בשבחי הבריחה" (1976)

אסקפולוגיה, במובן הרחב, מתייחסת לשדה המתרחב במהירות של חקירה אמפירית ומחקר ספקולטיבי של הדרכים והאמצעים, הטקטיקות והאסטרטגיות של בריחה משבי. לא בדיוק בריחה בסגנון הודיני משלשלאות פיזיות (אף שיש למתודולוגיות שלו כוח משיכה מטאפורי בקרב חוקרים ועושים, וגם בתרבות הפופולרית), אלא בריחה מן הצורות הערמומיות-יותר של שבי או לכידה בחברה העכשווית – צורות אשר כובלות את הפעולה, את התשוקה ואת המחשבה על ידי עטיפתן במוסכמות-על שהן לרוב בלתי-נראות. שבי יכול להיות אידיאולוגי, ולעודד סוכנים לחשוב במונחים של קטגוריות שעצם קיומן הוא המעלה היחידה שלהן. הוא יכול להיות מוסדי, ולמסגר פרקטיקות בספירה של פעולה הקובעת את הנראות הספציפית שלהן ומעקלת את פוטנציאל היישום שלהן. לעתים קרובות יותר ויותר, בכלכלה הכללית ובכלכלות הסימבוליות של אמנות ואקטיביזם גם יחד, שבי יכול להיות לוגיסטי ולשאוב את קבלת ההחלטות האנושית ואת הרציונליות עצמה לתוך אלגוריתמים. שבי יכול להיות אפיסטמי ויכול להיות טרמינולוגי, אבל מה שלא תהיה תצורתו, אסקפולוגיה עוסקת בבריחה מן הצבתות הנורמטיביות שלו. הצורה הנפוצה ביותר של אסקפולוגיה בעולם האמנות של הזרם המרכזי קשורה בבריחה מן השבי האונטולוגי שהוא קללת הפרקטיקה של האמנות האוטונומית, ובה עצם הווייתם של פעולות או של אובייקטים (ה"אונטולוגיה" שלהם) נתפש כאמנות – ואך ורק כאמנות. זהו שבי בצורתו הניאו-ליברלית הפרוורטית ביותר – כלומר, שבי יצרני או פרפורמטיבי, השולח את מושאיו לעבוד, להופיע על הבמה הביצועית. אסקפולוגיה, בקצרה, היא התיאוריה והפרקטיקה של השעיית פעולתם של כל מנגנוני הלכידה הללו.

ועם כל זאת, אסקפולוגיה היא משימה פרדוקסלית, ומדע שהוא לעתים קרובות אמביוולנטי. הרי הבריחה עצמה אינה יכולה להפגין נוכחות בתור מה שהיא, ואינה יכולה לבצע את עצמה כבריחה: היא חייבת תמיד להופיע כבלתי-אפשרית מנקודת המבט של הכוח, ועם זאת חייבת תמיד להיות כבר בעיצומה. אסקפולוגיה, אם כן, היא פחות המחקר והיישום של מערכות טקטיקות ואסטרטגיות להימנעות משבי ויותר ההכרה בעובדה פשוטה וקונקרטית: הבריחה בעיצומה. זהו הא-פריורי של האסקפולוגיה, ואף שהוא מבקש להעריך טוב יותר את הדחף האסקפולוגי בתרבות העכשווית, הוא אינו רואה בבריחה ניסיון מודע לעצמו לברוח ממשהו. תחת זאת הוא מדמיין את הבריחה במונחים של פרישה תוקפנית; ככזו, אין לה שום דבר במשותף עם הלוגיקה הפרויקטיבית הרואה את ההיסטוריה כמתקדמת מאירוע לאירוע. בעוד שהיסטוריונים של אמנות ותיאורטיקנים חברתיים (הנוטים לשמאל) התנו אותנו לחשוב על שחרור, ואפילו על האמנות עצמה, במונחים של אירועים – בין אם אירועים שחלפו או אירועים העתידים לבוא – אסקפולוגיה דוחה את נקודת המבט הגברית הזאת כמבוססת על המותרות של היכולת לחכות לאירוע עתידי או להביט לאחור על אירוע שכבר קרה. אסקפולוגיה היא המדע של סוג החמקמקות, הדליפה ועשיית-הדברים-אחרת היומיומית שאין לנו לתאר אלא כ"בריחה" ברגע שמבני הכוח זזים כדי ללכוד את תנועתה. בסופו של דבר, הדוגמאות לאסקפולוגיה, אלה שהן מופעים של האמת הקונקרטית שלה, שוכנות כולן מעבר לאופק האירוע או מאחוריו.

במקום דוגמה, אם כן, חשבו על האטימולוגיה הספקולטיבית שמציע אחד האסקפולוגים בני זמננו. נהוג לחשוב שהפועל escape באנגלית מגיע מן הפועל excapare בלטינית הוולגרית, המורכב מex [חוץ] + capio [שבי]. עם זאת, ייתכן גם שהוא מגיע מ-ex cappa בלטינית מאוחרת, שאינו מתייחס לשבי, אלא לגלימה [cape] שנשארת מאחור גם כשהגוף החי שהלבישה חמק ונעלם.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | Escapology

למושג הבא>>