ובגלריות...

איתן בן משה ובועז קדמן, דפנה גזית, רותי הלביץ, בלוק בברבור, אזור-אסור ביפו ועדי עוז ארי בגרוס

האח העיוור

איתן בן משה ובועז קדמן   גלריה טל אסתר
16.2-24.3.2006   פתיחה: יום חמישי, 16.2.2006, 20:00

גלריה טל אסתר שמחה להציג את "האח העיוור", תערוכה משותפת של איתן בן משה ובועז קדמן.
בשאריות של סביבה עירונית, איזור דימדומים גברי שבין הפנטסטי לעזוב, ממוקמים אובייקטים שונים.
הסביבה הפיסולית מייצרת מעין תפאורה לסצינה קולנועית. ללא נארטיב וללא דמויות הופכות השאריות לכמעט אנושיות. עולם הדימויים עבר שחיקה ומחזיר את הצופה אל המסתורי, אל האגדה המתהווה בחצר האחורית.
התערוכה נעה בין איזורים של אסתטיקה זנית מופרכת, לאיזור של משחקים גבריים אלימים העובר מטמורפוזה לסביבה שניראה כאילו ננטשה במהירות.
איתן בן משה יליד 1971. בוגר התוכנית ללמודי המשך בבצלאל 2005.
הציג לאחרונה ב Lost in Translation, תערוכה קבוצתית של בוגרי האקדמיות לאמנויות במסגרת
הביאנאלה באיסטנבול 2005, ו"אסיה-דובדבן", בבית דיסקונט 2004.
בועז קדמן יליד1971, בוגר המידרשה ב - 2000, והתוכנית ללימודי המשך בבצלאל 2004.
תערוכות נבחרות: "אל המעיין: נחל הירקון כחתך רוחב במטרופולין של ישראל", מוזיאון תל אביב 2005.
"בן הטוחן", גלריה קו 16, 2004.
Murderrap, מוזיאון חיפה, במסגרת תערוכות מרשים, 2001.
את התערוכה ילווה קטלוג.

האח העיוור בגלריה טל אסתר

כביש בינעירוני

דפנה גזית גלריה "אלפרד"
הפתיחה: יום שבת, ה-11 בפברואר 2006, שעה 20:00  נעילה: 10/3/2006
שעות פעילות הגלריה: ב'-ה': 17:00 – 22:00, ו': 10:00 – 14:00
פלורנטין 13, תל-אביב  טלפון: 03-6814410

דפנה גזית מאפשרת לנו מבט על נוף, על הדקורציה של הדרך בכביש בינעירוני, המכילה בתוכה את ההשתנות של הערכים הויזואליים של החברה בה אנו חיים. חברה בה הבניינים הגדולים, קוויהם הנקיים, השכפול המדויק של האלמנטים הצורניים, מיצגים אידיאל. כל סימן של האדם המעיד על חיי הפרט נעדר לחלוטין.
התצלומים בשחור לבן, בעלי קונטרסט גבוה, המדגישים את ההיבט הצורני ואת כבדותם של המבנים. הנוף המתואר מכיל אלמנטים של נשגבות אשר היו נחלת הטבע הפראי וכעת הם נחלת מבני הענק. ברוב התצלומים ישנו דימוי מרכזי, מנותק, מונומנטאלי, ממוסגר על יד שוליים של שמיים. הניתוק של הדימוי הופך אותו למושא לסגידה, לטוטם. נקודת המבט של המצלמה היא נמוכה, בגובה עיניו של עובר האורח – הנוסע. עם זאת, נקודת המבט היא גם עין היסטורית שממקמת מחדש את גזית בילדותה כאשר הזיכרונות הויזואליים שלה החלו להצטבר. עבור גזית, אשר גדלה באזורים אלו והייתה עדה למטמורפוזה של החללים הפתוחים לפארקים תעשייתיים, מתקיימת תחושה של אובדן והתפעלות בעת ובעונה אחת. ההתייצבות מול המבנים המונוליתים, גם כמבוגרים, מותירים אותנו חסרי אונים כילדים, כאשר כוחות מעבר לשליטתנו ומעבר להבנתנו, משחיתים בשיטתיות כל נוף שאנו מכירים.  כעת תצלומים שלה מוצגים במוזיאון תל-חי.

"כביש בינעירוני" הינה התערוכה החמישית של הגלריה השיתופית אלפרד. הגלריה נפתחה לפני כארבעה חודשים על ידי קבוצה של אמנים צעירים. גלריית אלפרד מנהלת דיאלוג עם הסצנה המרכזית של עולם האמנות ועם הרחוב והקהילה האזורית, כשחלון הראווה של הגלריה הפונה לרחוב פלורנטין, מתפקד כחלל תצוגה בפני עצמו.

דפנה גזית ב"אלפרד"

רותי הלביץ - עבודות חדשות

גליקסון 7, ת"א
שעות פתיחה: ב'-ד '12-19, ה' 15-17, ו' 10-13, שבת 11-13, א' סגור

גלריה ג'ולי מ. שמחה להציג את תערוכת היחיד החדשה של האמנית רותי הלביץ .
בתערוכה יוצגו עבודות על נייר ונייר פרגמנט בטכניקה מעורבת מן השנה האחרונה.
את הטקסט לתערוכה כתב המחזאי והסופר יהושוע סובול:
".......... הציורים החדשים מצטרפים לסידרה של מופעים של דמות ילדית שיש בה משהו בובתי, אבל עד מהרה מתברר שהבובה-הילדה שלפנינו היא יצור שאין לו כמעט דבר עם מה שנהוג לתייג כתום של ילדות. כבר בעטיו של המיבנה הוורטיקאלי המאורך של רובם משרים הציורים תחושה של דינמיות תוקפנית ואי שקט. התחושה הזו מתחזקת למראה הדמות היחידה הממלאת  לכל אורכו את הציור הצר והמיתמר. בהיותה בדרך כלל גוף גלילי נטול ידיים שכל אונו מתרכז בעוצמה רבה בראשו ובעיניים הגדולות והחודרניות, עשויה הדמות לעורר קונוטציות פאליות. הניגודיות הטעונה והמתוחה הגלומה בדמותה של הילדה-בובה הפאלית הזאת עושה אותה לדמות חתרנית שמערערת את מושגינו על הילדות, על הבובתיות, על התום ועל עצמנו כנשאיה של אותה ילדות חתרנית טעונה מיניות פורצת שאצורה בקרבנו. ....... שקיפותו למחצה של נייר הפרגאמנט מאפשר לרותי לחקור וליצור ציורים דו שכבתיים ואולי אף רב שכבתיים שבהם השתקפותה המעומעמת של שיכבה תחתונה עמוקה, פנימית בתוך שיכבה עליונה חיצונית מעוררת תחושות של ארוע שמקנן ורוחש מתחת לארוע אחר, כמו שזכרון אחד מעורר זכרון אחר…."
רותי הלביץ הציגה בשנת 2003 במסגרת תערוכת זוכי פרס דיוקן ראשון, מפעל הפיס - מוזיאון תל-אביב. ובשנת 2005 אמני הגלריה , גלריה ברנטסבר קופנהגן , דנמרק.
מלמדת במכללת אורנים, טבעון. חיה ויוצרת בכפר הס.

רותי הלביץ

"בלוק" - קבוצת אמנים חיפאים

גלרית ברבור רחוב שיריזלי 6, ירושלים   www.barbur.org

שחר סיוון ויותם קופרברג, אמנים צעירים מחיפה ומייסדי קבוצת "בלוק- אמנות בחוב" יגיעו לגלריה ברבור וישתכנו בחלל למשך שבוע של עבודה אינטנסיבית שמזמינה את המבקרים בגלריה להשתתף בה ולהיות עדים לה.
הפעולות המאפיינות את עבודתם של שחר ויותם הן אספנות של אובייקטים מקומיים והתערבות בחלל העירוני. כהגדרתם, הם פועלים במחתרת ורואים בניתוק החיפאי קרקע המאפשרת חופש פעולה ליצירה שונה, עצמאית ומקורית. 
למשך התערוכה יעתיקו האמנים את הסטודיו שלהם מחיפה לירושלים ויביאו איתם רעיונות, עבודות בתהליך וחומרי גלם.
אירוע הפתיחה יתקיים בשני פרקים. הראשון, עם הגעת הקבוצה לגלריה, אירוע ההשקה של תחילת הפעולה בחלל יתקיים ביום שלישי 14.02.06 בשעה 20:00. זהו יהיה המפגש הראשון של האמנים עם הסביבה החדשה בה הם יחיו ויפעלו בשבוע שאחרי.
בפרק השני, ביום רביעי 22.02.06 בשעה 20:00, תפתח התערוכה באופן רשמי והאמנים יעזבו את החלל.
התערוכה תהיה מוצגת למשך שבועיים. יהיו שם: מומיות, נשקים פרימיטיביים, במות על גלגלים, צינורות ביוב רעולי פנים, 50 פוסטרים של יונה יהב (ראש עיריית חיפה), 100 רובי אם-16מפלסטיק, ערכות החיאה, רישומים מקוריים בכמויות מסחריות לחלוקה בחינם, לב מבטון ועוד...ג

התערוכה בברבור היא פרי שיתוף פעולה בין שני חללי תצוגה ירושלמיים חדשים, גלריה ברבור וגלריה וונטה בזירה הבין תחומית. תערוכת ציורים ובובות וודו של שחר סיון הוצגה בגלריה וונטה בחודש שעבר. התערוכה ב ברבור שתיפתח ב- 14.02 תהיה השניה בסידרה זו, של תערוכות אמנים צעירים מחיפה בירושלים.

כמה תמונות מהסטודיאו של שחר ויותם בחיפה

אזו?ר-אסור

תערוכה-מיצב שמוצג בחלל נטוש ברחוב אילת 19 ביפו
המיצב מציג קישור בלתי שגרתי בין נוף ילדותי בישוב אזור, הוא הכפר הערבי יאזור, לבין סרט המתאר השחתת עבודה שלי - צלב קרס עשוי שיער אדם.
המיצב  נראה כהכלאה בין בונקר לאתר בנייה, וממחיש את האפשרות של כל אדם להפוך לפליט בנסיבות הסטוריות משתנות.
 יוצג עד ה-28/02/2006(הארכת זמן תצוגה)

בדיד

עדי עוז-ארי  ג.ג גלריה גרוס, דיזינגוף סנטר 22/3/06 – 24/2/06
פתיחה: יום שישי ה- 24.2.06 בשעה 13:00, בגלריה גרוס

עדי עוז ארי מציגה בגלריה גרוס שני גופים ארכיטקטוניים בצורת האות האנגלית I. האובייקט בנוי מ MDF ועליו מודפסים סטריפים, רצפים של אלפי צילומים משפחתיים המתארים סיטואציות אנושיות זעירות, חיים בזעיר אנפין. בדגם  המוכפל, הפרט הבודד, בהשפעת ריבוי הדימויים הריצוד האופטי ואלמנט התנועה, נבלע בתוך האורנמנט האנושי. מרכיב ה"זמן" נוכח בעבודות בשל ההתפתחות והתנועה הנרטיבית  הנוצרת בין פריים לפריים.  למרות  האנאלוגיה לסרטי צילום (קונטקטים), עוז ארי בונה  את פסיפס הצילומים באמצעים של צילום דיגיטאלי המעובד במחשב, כך מתקבל דימוי High tech עם ניחוח של Low tech. הצפת הדימויים וזעירותם מסמאת כמעט את עינו של הצופה. הריבוי בונה תמונה אך בו זמנית גורם לה להתפרק לריבועי פיקסלים. ההדפסה על העץ מבטלת את הלבן וגורמת לחלחול ודיפוזיה בין האובייקטים ובין צילומי המשפחה המודפסים עליהם.יחסי ההכלה בין הבדיד / האות I שהיא סימן לשוני ל "אני" הם, למעשה, הפוכים כשהאמנית שוברת את הקאנון הקלאסי של "אישה - מכילה" והעמוד המשמש כמתלה, מסרב להכלה "פנים גופנית" והופך למעין "לוח מודעות" או נשא דימויים ממשטר.
בין האובייקטים לצילומים המודפסים נוצרים יחסי הנכחה וביטול, כשהאות I היא מעין הצהרת נוכחות ("אני כאן"). אלפי הצילומים נקראים להתמודד עם נוכחותה הדומיננטית בהיותם רבים מול יחיד. משפחה מול בדיד לרגע נטמעים, לרגע מתפצלים. עדי עוז ארי, בהצבה בתוך הויטרינות במרחב הציבורי של גלריה גרוס ודיזינגוף סנטר, פורסת בפני הצופה האקראי אלמנטים אוטוביוגרפיים מחייה, כמו רוכל או ילד הפורס "גלויות אקורדיון" על המדרכה. זעירותן של התמונות והחיץ שיוצרת הוויטרינה יגרום לצופה הסקרן להפוך בעל כורחו למציצן. 

עדי עוז-ארי