מיתוס הקרבן - עקודים לנצח

אשרת הלן בנתור, אסד עזי ויוספה דרשר ב-הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, איצטדיון טדי, ירושלים

הודעה לעיתונות:

פתיחה:   יום ה': 7-4-2005  בשעה .00 20
נעילה -5-2005 26

מתוך הקטלוג:
הספקן מצביע על "המשמעותו העמוקה של סיפור העקדה, ובעצם, של כל אמונה דתית. בפשטות ייאמר: הדת ממלאת פונקציה חברתית מובהקת, בשירותו של מי שאוחז במושכות. כי כך הופך כל אדם ל"אברהם" הממושמע. כי הציות לאל "האחד והיחיד" מיתרגם בקלות לצייתנות לשליט ("בחסד האל" בדרך כלל). כשם שאברהם נכנע לגחמותיו האכזריות של האל המצווה אותו, כך אנו נדרשים בכל עת להתייצב עם סכין שלופה, נכונים לכל.  לפקודה תמיד אנחנו. אמן."
בבואנו לעסוק בזהות האני - מתוך זיכרון קולקטיבי של הקורבן, ובהעדר חוויה ישירה של האירועים  -היצירה האמנותית משנה צורה תוך כדי התהוות מחדש. סיפור, אירוע, טראומה, העוברים טרנספורמציה ושיבוט יצירתי, הופכים את חווית האחר לזהותו של ה" אני" של היוצר.
חדוה שמש-אוצרת הגלריה                                                         

על התערוכה

בעבודותיה של יוספה דרשר, בהליכה בעקבות אביה מעתיקה את זהויות משפחתה ,לזהותה היא. טרנפורמציה המולידה זהות חדשה הנבנית מתוך הזיכרון של האחר. מסע אל העבר ההופך להווה ולזיכרון פרטי של היוצר.

עסד עזי  משליך אותנו ישירות אל החוויה של הקורבן ,התבוננות ישירה באספקלריה של המצפון האישי,זהות הקורבן והמקריב משתקפת מתוך המראה המונע  מהמתבונן את השיכחה ,מפגש אינטימי עם הכאב,כאב של כולנו,כאב חובק עולם ,על אובן חיי ילד באשר הוא.

יצירתה של אשרת בן תור הנה צומת ,מרכז עצבי של החוויה הנשית ,זהות כאובה ,מודעת לקורבנות העתיד.חיבורים אין סופיים,מעגליים,רחמיים. של הקשרים בין הכאב והיופי הנושאים בתוכם תיקווה ומרפא. התבוננות  בפצע הפתוח המשנה אותנו ,מעירה  ומזככת את הזיכרון. קורבן האם הוא גם קורבן הנשיות. "האם הגדולה" מוליכה אותנו כסומים  בדרך הייסורים, בתוכנו,מחוץ,ומעבר הזמן, ביד בוטחת של היוצרת, האם זאת הדרך לפיוס והבנה?

אשרת בן תור