נועה צדקה

שיחה, לילה, מטבח, 2005, וידיאו, 4 דקות; ארקדיוש ורומקה – מטבח, 2004, וידיאו, 2:10 דקות

בשתי עבודות וידיאו חושפניות פותחת נועה צדקה צוהר אל לבה של האינטימיות המשפחתית הפרטית. צדקה מתעדת בשתי הסצינות את בני משפחתה הקטנה: הבעל הפולני ארקדיוש, שאינו דובר עברית, התינוקת המשותפת, והיא עצמה, המופיעה רק בקולה.
כמו בעבודות קודמות, צדקה מבקשת לנתץ את קו המתח העדין המבחין את הפרטי מהציבורי. הרצון ל"חשיפה טוטאלית" מגולל דיוקן עצמי: מלא, אמיתי, שלם וכן. מבנה משפחתה הלא קונבנציונלי של צדקה אינו מרתיע אותה. להפך. דווקא התכסית ההטרוגנית שמייצרת השונות התרבותית מדגישה את המריבות, האהבות והכעסים כחוויה אוניברסלית חוצת תרבויות. 
הסצינות שמגוללת צדקה חושפות פיסות אותנטיות מהחיים האמיתיים: בסצינה הראשונה מהלך ארקדיוש במטבח, לבוש בתחתונים בלבד, והתינוקת הזערורית בת השבועיים מוטלת על כתפו. בסצינה השנייה מתלקחת בין בני-הזוג מריבה קשה בעקבות לילה ללא שינה. בני-הזוג מדברים ביניהם שפה הזרה לשניהם, אנגלית. על השולחן מולם נערמים כלי האוכל המעידים על היום שחלף. העייפות, הכעס והתסכול הכריעו את הזוג הצעיר.
מסגור העבודה תחת הכותרת "אמנות", ולא למשל "ריאליטי טי.וי", מחלץ את פיסת היומיום מחזיונות הראווה המבוימים שעולים על המרקע המהוקצע. איש מהגיבורים אינו מקבל כאן כסף תמורת התפקיד שהוא ממלא "בחיים שלו עצמו". עבודת האמנות מבקשת לייצר משמעויות הנוגעות בשגרה הבנאלית, שגם אנו חווים כצופים. בעוד ה"ריאליטי טי.וי" הופך את הווי היומיום של גיבוריו לקרב גלדיאטורים הרסני, עבודת האמנות יוצרת חמלה ואמפתיה.