ללא כותרת, 2006, תצלום צבע
ינאי יחיאל בחר לצלם חדר שירותים של בית נטוש, שכוסה כמעט כולו בצמחייה: התקרה מפולשת בשרכים מתפתלים, והרצפה התמלאה אדמה. הצילום מהדהד את המ?ש??ת??נ?ה הפשוטה שגרר מרסל דושאן אל החלל ההיגייני של המוזיאון, תוך שהוא קורא לה "מזרקה" – אקט ששינה את פני האמנות המודרנית.
התמונה חושפת את הצופה לערבול מאיים: סממני ה"תרבות" המגולמים באסלה הלבנה, עומדים אל מול העשבים השוטים החולשים על השטח. בהיפוך לעבודתו של דושאן, בתצלום של ינאי הופכת האסלה לשריד הנכחד של התרבות. נוכח הג'ונגל המתפשט עולה בנו אד קל של אימה: הוויטאליות והכוח העצום הטמונים בטבע, סופם להשתלט על הישגי הציוויליזציה. יחיאל בוחר להדגיש דווקא את האתר המוצנע בבית – את חדר השירותים, ולא את חדר האורחים הרפרזנטטיבי. בית-השימוש מזכיר לבני האדם כי הם חלק בלתי נפרד מעולם החי: גם האדם בא מן הטבע וחוזר אליו.
