שר לוי

היטלים, 2006, טפט שחור על רצפה

עבודותיה של שר לוי מציגות בפני הצופה רצפה מצוירת, שעליה מוטלים צללים שחורים של חפצים שונים: מאוורר, אופניים, עציץ, תנור ונברשת. לוי מהפכת את היחסים השגורים בין דימוי ו"שארית", עיקר וטפל, במה וקלעים, חוץ ופנים. לכתמים מעמד ויזואלי מתעתע: הם חלק בלתי נפרד מהקיום, אך לא אחת הם נשמטים מעינינו. עבודתה של לוי מעניקה לכתם נראות, ואף הופכת אותו לעיקר. בתוך כך מבצעת לוי מהלך של "הקפאת זמן": האיכויות הדינמיות של הצל, הכבולות באור השמש, הופכות לעצם נייח. לוי חונטת למעשה את האור וממצקת את התפשטותו הפוטנציאלית. ריקון הצבע מותיר קווי תיחום  בלבד: גרעיניות תמציתית.
לכולנו זכורה ודאי הסצינה שבה נשבר צלו של פיטר פן והוא מבקש מוונדי לתפרו. האירוע מתייחס לבעלי "הצל השלם" – קרי, המבוגרים. מושג הצל היונגיאני, שטבע הפסיכולוג קרל גוסטב יונג, התייחס אל החלקים האפלים בנפשנו. החלקים שאיננו רוצים להישיר אליהם מבט, והם מושלכים ומוטלים על דמויות, חוויות ואירועים. הצל הוא סמל לעודפות המלווה אותנו באשר נלך.