השדה

תמונת נוף בוהקת מפולסת על ידי דמות נשית וזהובה. על עבודותיה של ורד ניסים

סדרת הצילומים של ורד נסים – "השדה" – מנסחת את העושר החומרי כתופעה תרבותית חמקמקה שאינה ניתנת לכימות ומדידה. "השדה" של נסים מתפקד כתבנית נוף מדומיינת, עשויה שטרות נייר מרשרשים. הר זקוף בעל חוד משונן ניצב במרכז הפריים. ההר מוקף מכל עבריו בים כחול ושטוח, המקנה לסצנה כולה מעמד נשגב ומקודש; העושר החומרי חסר קורת גג, הוא בן-בלי-בית, הוא הטבע עצמו. קופסאות מתנה צבעוניות משייטות למרגלות ההר, הטומן בקרבו הפתעה או סוד. הדימוי בכללותו נושא טעם של משאלה ילדית אבודה.  

את תמונת הנוף הבוהקת מפלסת דמות נשית זהובה, המשקיעה מאמץ ניכר בחתירה אל החוף. גורלה החברתי, כמו סוגים אחרים של סחורות, תלוי ב"יד הנעלמה" המעצבת את השדה הכלכלי. החתירה הנמרצת אל היעד הנכסף הופכת את הפנטזיה החבוטה לנרטיב ביצועי קונקרטי, המבטא מוסכמות חברתיות נורמטיביות, כמו אתוס ההגשמה העצמית והאינדיבידואליזם. "ההגשמה העצמית" היא המסגרת הפרשנית החדשה שאימץ המודרניזם המאוחר.  תפיסה זו מגדירה את "העצמי" במונחים כלכליים מפורשים. מהלך זה גורס כי עושר חומרי והצלחה אישית הם היינו הך. הגדרת המאמץ האישי כאמצעי לבחינת ההישגים הכלכליים אף מוטענת במשמעות מוסרית, המסבירה את הנחיתות הכלכלית במונחים הכרוכים בעולם הרגשי. במילים אחרות: מי שנכשל בזירה הכלכלית נכשל במימוש העצמי.
בשיח הפופולארי נתפס אתוס ההגשמה העצמית כאימננטי לטבע האדם. הנחה מושרשת זו מכחישה כל קשר הן לנסיבות ההיסטוריות שניסחו אותה, והן לאופנים השונים בהם תורמת הפרקטיקה הכלכלית לעיצוב וגיבוש תפיסות של שונות של "אני". מה ניתן אם כך לומר על החתירה הלא מוגשמת אל החוף? האם היא משבשת היררכיות חברתיות? האם היא חותרת כנגד הזרם? האם יש בכוחה להשפיע על "השדה"?
דומה כי "האנטי חומר", ממנו עשוי הנוף המטריאלי של נסים, מספק תשובה ניצחת. מרגע שחוף המבטחים מתגלה כערמה של "שטרות משחק", הוא זורה על המשחק הכלכלי נופך אירוני. הגיבורה הנטרפת בגלים הפיקטיביים של העושר, מסמנת אף היא את הזירה הכלכלית כמרחב חמקמק או בדוי, בו נשבה עיקרון העונג העכשווי על תפיסות העצמי הכרוכות בו.

התערוכה של ורד נסים מוצגת במסגרת "קיר אמן" - רח' מזא"ה 42 (25.9.08 - 25.10.08)