וידאו בבית ראובן, פרויקט פסאג' בתמונע,

2005-12-24 19:31:47

כריסטוף קלר בשלוש, מירה מיילור באמנות הזכוכית וריקי פוך בבית האמנים

הגל הקל

וידיאו ישראלי
אסופה של עבודות וידיאו של יוצרים מקומיים העוסקות כולן בשאלת "הישראליות" - גיבורי תרבות, יחסי ערבים ויהודים, עדתיות, מתחים ופערים המגדירים את ההוויה המקומית. נושאים אלו זוכים בעבודות לטיפול אירוני ופארודי, השואב את השראתו בעיקר מהתרבות הפופולרית ומהבידור הקל.
הסדרה בימים ההם. בזמן הזה. מבקשת לבדוק את תחושת הרצף (או היעדרו) בתרבות הישראלית.
אוצרת: שירה נפתלי. משתתפים: אפי ואמיר, עירית גרתי ואיציק ליש, נעמה יוריה, אבי מוגרבי, דורון סולומונס, ברק רביץ ונורית שרת

מוזיאון בית ראובן ביאליק 14 תל-אביב טל. 03-5255961 פקס. 03-5254230
ב', ד', ה' ו' 10:00 – 15:00, ג' 10:00 – 20:00, שבת 11:00 – 14:00, א' וערבי חג – סגור

נורית שרת, זהות, 2003

פרויקט פסאג' סדרת תערוכות מיצב בגלריה בתיאטרון תמונע

אוצרת: מרב שין בן-אלון
סוף עונת המיצבים
פתיחה יום חמישי 22.12.05 בשעה 20:00
22.12.05-28.1.05
בדצמבר תחגוג הגלריה את סיום עונת המיצבים בפתיחה חגיגית שבה יוצגו הקרנות של כל המיצבים שהוצגו בשנתיים האחרונות במסגרת פרויקט פסאג' ויושק קטלוג הפרויקט.
הרעיון מאחורי הפרויקט היה להדגיש את העובדה שהגלריה, ששמשה בעבר כמסלול כניסת מכוניות למוסך, אינה חלל ניטרלי, אלא מסדרון מעבר - פסאג', הממשיך לתפקד כחלל פונקציונאלי והופך לתמה המרכזית של הפרויקט. מתוך דיאלוג קשוב ומעמיק התמודדו האמנים עם שאלת הרחבתו, הגדרתו ותפקידו של החלל האלטרנטיבי לשדה העשייה האמנותית, ובחנו, איש בדרכו, את התכנים הייחודיים לסוג תצוגה זה.
הקטלוג, הבנוי כתעוד כרונולוגי של הפרויקט, מאפשר לחוות ברצף ויזואלי את הנוכחות של העבודות בחלל. כלן ביחד וכל אחת לחוד ( כל אמן קיבל כפולת צבע בגודל A3 ).
הטקסטים שליוו את התערוכות, שרבם נכתבו בנימה אישית פואטית, אוגדו בחוברת קטנה הבנויה אף היא כרצף המאפשר קריאה אינטימית .
במסגרת הפרויקט השתתפו: מנאר זועבי, טל בן-בסט, אפרת קליפשטין, גליה גור-זאב, גיורא ברגל, רעות פרסטר, רם סמוכה, עדנה אוחנה, רוית כהן-גת ומשה גרשטל, לזלי רובין- קונדה ומרב שין בן-אלון.
הגלריה תמשיך לפעול באוצרותה של מרב שיו בן-אלון, ובינואר יפתח הפרויקט מחדש תחת הכותרת פסאג > סרטים כשאת מקום המיצבים יתפסו הקרנות וידיאו שיוחלפו מידי חודש וינהלו, לפי אותה תפישה אוצרותית דיאלוג אחר עם החלל.

דברי פתיחה לקטלוג – פרוייקט פסאז'
האוצרות, כמו כל מרחב אחר שבו אני פועלת, מתחילה בפעולת הקשבה. אני אוהבת להתבונן בנקודת התורפה ולזהות את הפוטנציאל המוסווה שם. נקודת המוצא היתה העובדה שהגלריה, ששמשה בעבר כמסלול כניסת מכוניות למה שהיה מוסך, אינה חלל ניטרלי, קביה לבנה, אלא מסדרון מעבר. חלל המעבר, המשרת קהל הנכנס לאולמות התיאטרון והמוסיקה, ממשיך לתפקד כחלל פונקציונלי אך הופך לתמה המרכזית של פרויקט המיצבים שקראתי לו פסאג'. פניתי לאמנים שעבודתם עניינה אותי. לא בהכרח אמני מיצב אלא יוצרים שיש לי אתם דיאלוג. הבחירה שלי נבעה ממניע אישי. לא ניסיתי למפות מצב. ניסיתי לנסח דברים בדרך שלי. להקשיב לעצמי, להקשיב לחלל, להקשיב לאמנים שעבדתי אתם. להקשיב לתהליך. כאמנית, אני יוצרת תרבות, והאוצרות היא חלק מן היצירה שלי.
במהלך שתי עונות תצוגה בגלריה, עבדתי עם 10 אמנים ועם אוצרת אורחת שאצרה את התערוכה שלי. לאורך כל הדרך, ההתמודדות עם החלל היתה האתגר המרכזי בפרויקט. מרתק היה לראות איך כל אמן הביא את העולם, השפה והדרך שלו לדבר עם החלל. חלק מן האמנים בחרו להשתלב בחלל, בעוד שאחרים ניסו ליצור נוכחות אחרת, לכבוש את החלל . היו אמנים שהקצינו את אפיונו של המסדרון כחלל מאורך המוביל אל הקצה, וחלקם ניסו לשבש את נתיבי ההליכה המותווים . בפני כלם עמדה ההתמודדות עם העובדה שהחלל והעבודה נמצאים במרחב ציבורי פונקציונלי. עורק מעבר מרכזי המחבר מספר חללים במרחב של תאטרון תמונע. מצד אחד, מקום שחייבים לעבור בו, מצד שני, מקום שקשה לראות בו. האתגר היה ליצור מיקוד במקום שאין בו מיקוד. להקשיב לחלל וליצור בו הקשבה. לא לכפות נוכחות, אלא לעורר חוויה .
מהלך ההקמה של מיצב דומה לניתוח השתלה שבו השתל מורכב לתוך החלל וצריך להתחבר אליו. תמיד קיים החשש שהחלל ידחה את העבודה. זהו רגע מת ורגע חי. רגע שבו נשאלה שאלה ועדיין אין תשובה. ברווח שבין השאלה לתשובה, במסתורין הלא ידוע, מתרחש הקסם של האמנות. אין דבר מפחיד יותר מלהיות במקום הלא ידוע, אין דבר מרתק מזה כשיוצרים מיצב.
במהלך העבודה על הפרויקט ניהלתי עם האמנים שיחות שתיעדתי בפנקס קטן, ואלו היוו בסיס לטקסט שליווה את התערוכות. רציתי שלטקסט תהיה נימה אישית, שהוא ימלא את מקומי כמארחת, ויזמין את הצופה להכנס. כעת, בסיכום הפרויקט, בחרתי לאגד את הטקסטים בחוברת נפרדת קטנה, כך שניתן לקרוא אותם ברצף, או לא לקרוא בכלל. לא ניסיתי להסביר הכל. בכל תערוכה השארתי מקום גם למה שלא נאמר. הייתי רוצה להשאיר מקום למילים של הצופה, ובכך לאפשר לו להיות חלק מהעבודה. פסאג' 2004- 2005, אתם מוזמנים להכנס.
מרב שין בן-אלון, דצמבר 2005

תיאטרון תמונע שונצינו 8 ת"א שעות פתיחה: 11:00 - 19:00 הכניסה חופשית

כריסטוף קלר מכונת זמן

תערוכת יחיד בגלריה שלוש 27.12.05 - 11.02.06
פתיחה: יום שלישי 27.12.05 בשעה 20.00 בנוכחות האמן
זוהי תערוכת היחיד הראשונה בארץ של האמן הגרמני כריסטוף קלר. קלר, נולד 1967 בפריבורג, גרמניה, ועובד ומתגורר כיום בברלין, הינו אחד מהצלמים ואמני הוידאו המעניינים באמנות הגרמנית העכשווית.
התערוכה כוללת 13 תצלומים פנורמים של סצינות אורבניות, ושתי עבודות חדשות שנוצרו במיוחד לגלריה: עבודת וידאו שעוקבת אחרי תנועת הצופה בחלל, ואובייקט פיסולי המורכב מפריסמה של מראות אשר ישקף את מבטם של הנכנסים לגלריה.
באמצעות משחק של נקודות מבט שונות מבקש כריסטוף קלר לחקור את הטרנספורמציה של לורנץ בפיסיקה, המציעה שזמן יכול להיות מתורגם לחלל ולהפך, ובכך את השפעת תורת היחסות על האובייקט, ואת עיקרון חוסר הודאיות של אייזנברג בפיסיקת קוונטים הטוען להשפעתו של הצופה על התהליך הפיסיקלי, והשפעת הזמן על המיקום בחלל.
במקום להיות ב"מקום מסוים בזמן מסוים", הצופה בסדרת התצלומים הפנורמים של כריסטוף קלר מוצא את עצמו בתנועה. זמן משמש כציר המאוזן. רק כאשר מהירותה של המצלמה תואמת את מהירותו של האובייקט, המבט הפנורמי תואם את המבט המצולם.
כריסטוף קלר הספיק להציג כבר במקומות נחשבים כמו ה- 1PS בניו יורק, KUNST-WERKE בברלין, ב- ZKM KARLSRUHE, NOBEL MUESUM בסטוקהולם, המוזיאון לאמנות מודרנית בזלצבורג, SPRENGEL MUSEUM בהאנובר, וב- 2002 השתתף בתערוכה PARDAISE במוזיאון הרצליה. בימים אלו הוא משתתף בתערוכה SCINCE AND FICTION שנפתחה לאחרונה במוזיאון הלאומי של טוקיו.

Canal Street.demo-detail (לחצ/י להגדלה)

שונות ואחרות

תערוכתה של אמנית הזכוכית מירה מיילור

ב- 16.12.05 בשעה 12:00 תפתח תערוכת יחיד חדשה בגלריה יניב לזכוכית, תערוכתה של אמנית הזכוכית מירה מיילור. ביצירותיה עוסקת בפרדוקסים, הומור אירוני, אמיתות מופרכות, זהות וניכור בהיבט הגשמי חומרי כמו גם בזה הנפשי- מטאפיזי.
בין העבודות שיוצגו בתערוכה- "לילית" על שתי פניה הפרדוקסאליות, שבאחד נראית כקורבן, נרדף, מושמץ מקובע במסגרת, ובפן השני נראית מלאת כוח, פורצת גבולות ואסרטיבית.
סדרת "כלים שימושיים" אלה בעצם כלים שאין בהם כל שימושיות דרכם דנה האמנית בשאלה- האם באמת כלי שנראה כלא שמיש הוא באמת כזה או אולי הוא יכול להפתיע ולהיות בעל שימושיות אין סופית ממש כמו בנס פך השמן?
"כנפיים" באה לספר את סיפור צליבת המלאך, ערבובו החומר והאידאה. הזכוכית עומדת כאן כאנטי חומר נלחמת בברזל ובעץ הגושני, מחייכת מתוחה ומגונדרת כאומרת: אני ואתם הגשמיות, הארציות והצבע העכור" מתארת מרים יניב אוצרת התערוכה.
יצירותיה של מירה מיילור מוצגות באופן קבוע בשטחים ציבוריים ופרטיים ביניהם- המכון למדעי היהדות באוניברסיטת הר הצופים, "קרן קרב" של צ'רלס ואנדריאה ברונפמן, משכן נשיא מדינה, בית ישורון- כפר שמריהו, בית שיינפלד- אזור ועוד.

גלריה יניב לזכוכית- הבמה היחידה בארץ לאמנות הזכוכית הפועלת רבות כדי להשיב אמנות זו לקדמת הבמה האמנותית. בגלריה מציגים אמני הזכוכית את סגנונם האמנותי אמנים צעירים לצד ותיקים בפיסול, ציור,עיצוב ומדיה משולבת.
רח' מוזיר 5 תל אביב. 5469398- 03 http://www.yanivgallery.com