מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות
איציק בדש - דיאווני (פרט)

איציק בדש - דיאווני (פרט)

--

קינת פין

קציעה עלון, דליה מרקוביץ 2007-12-07 10:28:53   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

הומוסקסואליות, מזרחיות, יהדות ואיקונוגרפיה נוצרית; על עבודתו של איציק בדש

בשבועות האחרונים סוערות הרוחות סביב הפרסומת הסקסית בה מככב מעצב הצמרת מיקי בוגנים. ההומואיות המזרחית המופגנת של בוגנים היוותה מצע נוח לחשיפת ההומופוביה הסמויה המקננת בקרב אנשי תקשורת מובילים. בחרנו לפתוח ברעש התקשורתי שעוררה הפרסומת, כיוון שבוגנים הביא את ההומואיות המזרחית אל לב ליבו של הפריים טיים הטלוויזיוני וכן בשל תמיכתו הגדולה בתערוכה "דיאווני" של האמן איציק בדש (אוצרת: טל בן צבי), שהקדיש את תערוכת היחיד הראשונה שלו לעיסוק בחומרים ביוגראפיים מובהקים. כנשא איידס והומוסקסואל מוצהר בחר בדש להעניק נראות רפלקסיבית מורכבת לרפרטואר הזהויות המרכיבות אותו. 

בראשית היה האיידס: מחלה חברתית מתויגת הנושאת מטענים של טומאה, חטא ופשע. בכדי "לטהר" את עצמו מן המחלה הכרונית, ביצע בדש פולחן הנושא אופי דתי. ערום כביום היוולדו, טבל בדש בגיגית מלאה מים המדמה הן את הרחם האימהית המגוננת והן את מי השלייה. אמו וסבתו רחצו את גופו במי סבון, תוך שהן מקוננות, שרות ומתפללות לשלומו. טקס הרחצה הסימבולי התקיים כאירוע פרפורמטיבי ותועד באמצעות מצלמות וידיאו וסטילס. העבודות שנבחרו מתוך מאות הפריימים שצולמו במהלך הטקס, חושפות את כפילות הפנים שמקננת במחלה המדוברת ביותר במאה ה - 20.  
מחלת האיידס היא הפנטום המרחף מעל העבודות. המחלה כפי שהיא מוצגת בתערוכה אינה נושאת אופי אוניברסאלי, כי אם מבע מקומי ייחודי: זהו איידס ישראלי. העבודות ניזונות ממקורות השראה מנוגדים: המסורת היהודית הדתית והמסורת הנוצרית. כל אחת מן המסורות מייצגת את מחלת האיידס כרוח רפאים מסוג אחר. עולמות ידע מגוונים אלו ממסגרים את האיידס ואת נשאה תחת הקשרים שונים.

ההקשר היהודי המופיע בתערוכה בא לידי ביטוי באמצעות המשפחה האינטימית. בדש גילה כי בעבר הרחוק עסקו הנשים במשפחתו בקינה, ובצעירותו אף היה עד לטקס קינה שהנחתה סבתו. לפיכך אין להתפלא כי הנשים המקוננות ליוו את טקס ההיטהרות הייחודי שבנה סביבו האמן.    
הנשים המקוננות הקיפו את בדש בחגורה של אהבה וכאב תוך שהן שרות את "התיקון הכללי" הלקוח מספר תהילים. זימרתן המסורתית התנגנה בעגה ערבית מודגשת, שהצליבה יחד זהות אתנית וזהות מינית באופן שלא נעשה עד כה באמנות הישראלית. התצלומים הדוממים נתלו בחלל התצוגה, מלווים קולה של הזמרת דקלה (שאף נכחה בטקס עצמו).
הטבילה הסימבולית שביצע בדש מנהלת דיאלוג אמנותי עם אקט הטבילה הממשי שביצעה שולי נחשון במקווה המסורתי בעקבות מחלת הסרטן בה לקתה. השניים מתפתלים בנבכי המסורת היהודית המשמשת להם משען רוחני שאינו כבול בהכרח לציוויים הדתיים הנורמטיביים. כפי שמציינת בן-צבי, דומה כי פעולות הטבילה וההיטהרות, בעלות חשיבות מרכזית ביהדות, הופכות בעבודה האמנותית לטקס מעבר רוחני. לא ניתן להתעלם מן העובדה ששימושו של בדש באלמנטים יהודים אורתודוקסים טוען את העבודה במתח הניזון מן התיוגים הדתיים החמורים הנלווים למחלת האיידס ולהומוסקסואליות.    

בעבודות אחרות מיוצגת מחלת האיידס תחת משטר האיקונוגרפיה הנוצרי. בתמונה אחת היא נראית כמחוללת את הצלוב המודרני, ובאחרת היא מדמה את תנוחת הפייטה בה אוחזת מריה בבנה המת. בתמונות אלו מהדהד זיכרון עבודת הוידיאו המרשימה של ארז ישראלי "שיר האהבה" (2007), המתמקדת בדיאלקטיקה ההרסנית הטמונה בזוגיות: על רקע פסקול מלנכולי מציגה עבודתו של ישראלי פעולת שטיפה אינטימית המתקיימת בין זוג גברים. אחד מבני הזוג רוחץ את חברו במעין אגן רחצה מטוהר, המסתיים באקט ברוטאלי של הטבעה. מותו של בן הזוג ולידתו המחודשת מרמזים על מעמדם הלימינאלי של הצלוב הקדוש ושל חולי האיידס.
הלימינאליות הנגלית בעבודה אינה מזקקת "רגע מרגש" בחייו של נשא, אלא מקפלת בחובה מטען ביוגראפי וקהילתי שלם. מטען זה קורא תגר על הישראליות הנורמטיבית, ועל ייצוגיה התקניים של הסצנה ההומוסקסואלית עצמה. בדש ובוגנים הביאו אל אור הזרקורים את פניה המרובדים של הנטייה המינית. עד כה התעטפו ההומואים הישראלים במעטה שמספקת התרבות המערבית הגלובאלית. ייצוגים "אחרים" של הומואיות מקומית: מזרחית, ערבית ואחרת, נותרו ספונים במעמקיו האפלים של הארון. גופו הערום של בדש חשף בו-זמנית: מחלה מסומנת, אתניות מסומנת וזהות מינית מובחנת. מה שנתפס עד כה כסוג של מציצנות דוקומנטארית, הפך לראשונה לעבודת אבל אמנותית מורכבת.

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
השוונצ העדתי
אלי טה

"ההומואיות המזרחית" של בוגנים היא דוגמא טובה להחמצה הגדולה של ציבור שיכול היה להשתמש בשונות שלו לצורך יצירת אלטרנטיבה, אבל בחר לאמץ בחום דווקא את המרכיבים השטחיים והוולגאריים ביותר של התרבות המרכזית. חוסר אהדה לכך אינו מצביע בהכרח על הומופוביה או גזענות. זה סתם מיאוס.

פורסם ב-13:27 ,07/12/2007
2
אודה על האמת
אמן

קצת חששתי שמא שוב נפגוש את שפתן הגבוהה מידי של הכותבות לקורא הלא אקדמי מתקדם.
התאכזבתי לטובה. כתוב נהיר וברור וחד משמעי
רק מה זה לימינאליות?מוכרחים ?

פורסם ב-18:46 ,07/12/2007
3
מסכימה עם האמן וגם
שמאי יעקבה

אני מסיכמה שהכתבה כתובה ברור וקריא, נכס בשדה האמנות, חבל לי שהיא קצרה מדי, דווקא הפרשנות בתחילת הכתבה ריתקה אותי יותר מההמשך התיאורי.
עוד היה מעניין אותי ההקשר הבוגנימי לתערוכה, זה נראה כמו שתי כתבות נפרדות אבל היי, תמשיכו לכתוב ולפרסם!

פורסם ב-09:41 ,08/12/2007
4
אתר התערוכה www.diwani.co.il
אלמוני

אתר התערוכה www.diwani.co.il עם מוזיקה של דקלה שנכתבה במיוחד לתערוכה

פורסם ב-10:19 ,09/12/2007
5
לימינאליות זה
בין לבין

מונח שמתאר קיום שתלוי בין שני עולמות

פורסם ב-11:02 ,09/12/2007
6
יופי מקשיבים לעם
אמן

מתאים לכן יותר. תודה

פורסם ב-12:03 ,09/12/2007
7
תהיות על המאמר, לא על התערוכה
יוסי

נשאלת השאלה: עד כמה עומדות העבודות בפני עצמן, בלי לדעת שהאמן נשא איידס? נגיד, ציוריו של דאלי מרהיבים גם עבור ילד קטן, שאינו יודע שהאמן היה חלק מזרם מסוים שהצדיק את הסגנון הזה ממניעים אידיאולוגיים, ובלי להיוודע לילדותו המוזרה של דאלי.
בלי לשפוט את תערוכתו של בדש, שבה לא צפיתי, חשוב לי לציין כי לא מספיק להיות בן למעמד מדוכא או קבוצה מופלית כדי לעשות אמנות טובה. לכן מעצבנת מעט הטענה הבלתי מנומקת להומופוביותם של "אנשי תקשורת", שעשויים לשפוט דבר מה על נביבותו למרות שהוא נוצר על ידי בן מיעוטים (נגיד, בוגנים ההומוסקסואל).

אי-מייל פורסם ב-02:42 ,10/12/2007
8
מות המחבר
אני

מות המחבר נקבע מזמן...
מה שנותר זה קריאתו החתרנית של הצופה...
כל השאר זה נסיון ליצור טרנדים וקליקות לצרכים זרים...

פורסם ב-10:15 ,10/12/2007
9
הלימינאליות נעלמת ברשת
אבי רוזן

הומוסקסואליות, מזרחיות, יהדות איקונוגרפיה נוצרית מופצים בסייברספייס כדימויים טקסט וקול באתר התערוכה באיכות וברזולוציה גבוהה (ברכות על כך). המידע ניגש לכלום בכל זמן ומקום הופכות את "הדיוואן" לחלק אינטגרלי של כל גולש. הגנים והממים של האמן פורצים את גופו הפיזי ומתאחדים עם גופנו שהופך לנשא אקטיבי של התרבות, העדה, השפה, הדת והוירוס של האמן-שלנו.
בעולם הגלריות הייתי צריך להגיע למקום לחוות, ואילו ברשת האמן מגיע אלי ללא כל מאמץ.

פורסם ב-10:31 ,10/12/2007
10
זה שונה בגלריה
אמנית ממשית

לראות תמונות בגלריה זה לא כמו באינטרנט, אתה לא חושב כך?! הנוכחות הפיזית הריחות הטעמים עושים את ההבדל הגדול.

פורסם ב-14:31 ,11/12/2007
11
האבי רוזן הזה והסייברספייס הזה נמאס כבר!
אמן

מה יש בו בסייברספייס שאין מחוצה לו?

פורסם ב-21:51 ,11/12/2007
12
לאמן ולאמנית הממשית
אבי רוזן

הסייברספייס משמש כ"מגן" מפני סביבה אלימה ומאיימת, גם באמצעות "סייברסקס" שיכול למנוע סיטואציות המתוארות בטקסט והיצירות של איציק בדש, ראו "המציאות הווירטואלית היא המציאות היחידה" -http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3425752,00.html
באמנות הוא מונע את האלימות, הסינון והחוליים של המערכת המסורתית ראו: רשמים מביקור בתערוכה "נופים דיגיטליים": http://sipl.technion.ac.il/~avi/texts/dl.htm

פורסם ב-11:23 ,12/12/2007
13
תערוכה וירטואלית בפייסבוק
מירי פליישר

אבי וכולם פתחתי אתר לתערוכה וירטואלית בפייסבוק בתוך המערכת שבעצם מתוכנתת להודיע על תערוכות בגלריות,ז"א ארוע. התערוכה מיועדת להימשך זמן רב כך שאצטרך כנראה לשנות כל פעם תאריך או שהם יחליטו שזה לא בסדר מה שאני עושה. בכל מקרה התערוכה נקראת
BORDERS{PEACE) ומיועדת לאמני קרמיקה מכל העולם שחברים כבר בקבוצה הבינלאומית שפתחתי
CERAMICS ARTISTS IN WORLD FACEBOOK והכוונה היא אבי , אם כבר הבנת שהקבוצה היא במרחב הוירטואלי. אתה רואה איזה השפעה יש לך? האמת שראיתי את הפוטנציאל הוירטואלי של עבודות קרמיקה מצולמות ומוקרנות באמצעות המחשב עוד לפני קריאת המאמרים שלך והויכוחים פה. כי העבודות מקבלות משנה כוח כשהן מככבות על המסך בלי הרעש של הסביבה.אין ג'ורי אבל אנשים צריכים להעלות עבודה אחת מה שיחייב אותם אני מקווה...הקישור
http://www.facebook.com/event.php?eid=6943460748&ref=mf

פורסם ב-22:19 ,12/12/2007
14
מירי פליישר
אבי רוזן

כפי שכבר ציינתי בעבר אולי קראת את המאמרים שלי אך לא ירדת לסוף דעתי... הסייברספייס מבטל את המוחשי כולל את הארטיפקים הקרמיים, ז"א החימר הממשי ומופעיו התאימו למרחב-זמן איטי ודיסקרטי שמחוץ לסייברספייס, ברגע שהעברת את קיומך לסייברספייס דוגמת פייסבוק ושאר בלוגים, האובייקטים הקרמיים עיבדו את משמעותם! מה לעשות זה כמו המעבר מעבודת אלילים לאמונה באל מופשט.. לא תעשה לך כל פסל ומסכה... זה הפיתוי לחזור למרחב זמן איטי מחוץ לסייברספייס אליו הורגלנו ושם יצרנו אובייקטים פיזיים שניתן לגעת להריח ולקנות :-) כעט את צריכה לעשות לאובייקטים שלך טרנספורמציה למרחב המידע כדי שיתאימו לתנאים החדשים... למשל הגוף שלך אינו מתואר-מוגדר ע"י פפיר-משה אלא על-ידי ביטים הנמצאים בכל מקום בו זמנית! כמו שהחברים שלך נמצאים באתר ולא באוסטרליה... (המדיום הוא המסר)אמר מקלוהן וצדק. את יכולה שוב לחזור ולקרא את מאמרי, יש בהם הצעות איך לבצע את הטרנספורמציה הדרושה.

פורסם ב-09:31 ,13/12/2007
15
אבי אתה חסר תקנה וירטואלי וממשי
מירי

גם יחד. ואין בלתך בסייבר ספייס.בעצם אין גם אף אחד רק אבי הביטי . מזל שאתה לא אלוהים

פורסם ב-13:43 ,13/12/2007
16
יאללה שניכם קרציות!
אלמוני

מה שחשוב הוא שהכותבות הנכבדות מתגלות כשוביניסטיות, רק מהצד התקין של המפה.

פורסם ב-13:54 ,13/12/2007
17
למירי
אבי

ביננו אין צורך בפורמליות, אין צורך בשם המפורש, את יכולה לקרא לי אבי :))

פורסם ב-20:41 ,13/12/2007
18
מה בוגנים קשור? עבודה טובה אבל בוסרית
גד ורבקה

פחות חשיפה אישית פחות אוירה מבוימת ויותר מיסתורין או סולידיות היו מוסיפים כאן

פורסם ב-21:49 ,28/12/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על קציעה עלון, דליה מרקוביץ

קציעה עלון ודליה מרקוביץ' הן אוצרות ומבקרות אמנות.

עוד מ קציעה עלון, דליה מרקוביץ
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה