כתב העת "בלוק" בוידאודרום, הילה טוני-נבוק בבית האמנים, חופשה ברשל"צ, עבודה פוליטית בבית שמואל, שתיצערוכות חדשות בטכניון וההתנתקות במוזיאון ת"א
לשבור את מחסום הקול
'אמנים ללא חומות' מתופפים מבעד לחומה
ישראלים ופלשתינים נפגשים ליד חומת ההפרדה באבו דיס. בשבת, ה-1 באפריל 2006 בשעה 18:30 (ככר ראס קובסה, על הכביש הישן ליריחו)
קבוצת מתופפים יעמדו משני צדי החומה וינסו לנגן יחד. הקרנת וידאו משני צדי החומה תאפשר לעומדים בכל צד לראות אחד את השני. כל מי שמגיע לאירוע מוזמן להביא עמו כלי הקשה כלשהו (דרבוקות, קסטנייטות, תופי מרים, קונגאס, סירי מטבח וכו') ולהצטרף למתופפים.
הסעות (מחיר כרטיס הלוך חזור 45 ₪ בערך)
מתל-אביב : בתחנת רכבת ארלוזורוב (ליד מסוף אל-על) ב- 16:45
מירושלים : בגן הפעמון 17:45
המקומות באוטובוסים מוגבלים, אנא אשרו את הגעתכם :
(ירושלים): חגית 050-6469967
(תל-אביב): אדוה 050-8594455 ג'וזף 03-5160911
וידיאודרום
מסיבות צהריים מדי שישי בספריית הקולנוע 8 מילימטר : 31.3.06
17:00 – 15:00 │הכניסה חופשית │דיזינגוף 91 (ליד הכיכר)
8 מ"מ מארח את פרויקט "ערים זמניות" - כתב העת "בלוק"
על פרויקט ערים זמניות :
בלוק", כתב העת החדש לתיאורה, מדיה וארכיטקטורה מצטרף לפרויקט ערים זמניות - עיר ה-post it וצורות אחרות של ארעיות. הפרויקט עוסק באופני השימוש השונים, החופפים זה לזה, של הטריטוריה האורבאנית, והוא פרי שיתוף פעולה של מוסדות תרבות ואמנות מרכזיים בספרד ובאירופה (ביניהם ה-CCCB - המרכז לתרבות עכשווית של ברצלונה, וה-CASM, המרכז לאמנות סנטה-מוניקה בברצלונה). בראש הפרויקט עומדים מרטי פרה, אוצר אמנות ספרדי, וג'יובאני לה וארה, ארכיטקט ואוצר ממילאנו, יחד עם שותפו לקבוצת multiplicity, הארכיטקט סטפאנו בוארי. פרטים נוספים באתר בלוק: http://www.blockmagazine.net/
על העמדה: איתמר בן כנען
יוקרנו: סרטה של רינת ברקוביץ' "ישראל עיר העתיד", דימויים מתוך כתב העת "בלוק" – תציג: כרמלה יעקובי וולק
ביום שישי 7/4 : יוקרנו הסרטים "דון קישוט בירושלים" - סרטו של דני רוזנברג שמוקרן בהקרנות מסחריות לפני הסרט "צוצי" ו"קשר לילה"– סרטו של יניב טל.
פריזבי
הילה- טוני נבוק
23.3.06 -28.4.06
בית האמנים, אלחריזי 9, ת"א
במסגרת "פרוייקט סף", אוצרת- אורלי הופמן
הילה- טוני נבוק בוגרת השנה החמישית בקלישר, מגמת תקשורת חזותית בויצ"ו – חיפה ולימודי צילום בקאמרה אובסקורה.
נבוק מציגה מיצב ובו ציורים, אובייקטים ועבודת וידאו.
אובייקטים עשויים קיסמים, פלסטלינה, טושים והרבה נייר מתמודדים עם אווריריות
וחוסר יציבות לצד זרוע מרחפת שניתקה, ורישומים שמנציחים ומשחזרים מעגלי תנועה
של איבוד שליטה.
בלונים מתפוצצים של מסטיק "בזוקה" , בסרט הוידאו בוחנים את כח ההתמדה וההספק
ומצטרפים למערך המציג סיטואציות בנאליות עם קריצה של הומור.
עקרונות של כמיהה, הבטחה וחתירה לשלמות משחקים "מסירות" עם קיום חמקמק
ובלתי ודאי של בועות אוויר.
הילה- טוני נבוק
חופשה
תערוכה בגלריה בבית ספר תרבות ע"ש נדב רוסנו, סטפן וייז 13 ראשון לציון
אוצרת רקפת וינר עומר
פתיחה יום א' 42 18:30
שעות פתיחה: ימי א' 11:00-13:00 ימי ו' 17:00-19:00 (47 -422)
במהלך חודש מאי בשעות בית ספר, למעט ערבי חג וחגים
התערוכה תתארח ברשת באתר הגלריה החדשה לאמנות מתחת לטדי www.thenewgallery.org.il
ובאתר עיריית ראשל"צ .
טקסט:
אם האמנות היא מן שפה,אילו בעיות נוצרות כשהיא יוצאת לחופשה? דוד גינתון 2006 , ע"פ לודוויג ויטגנשטיין ,חקירות פילוסופיות ,סעיף 38
חופשה היא איזור אקסטריטוריאלי, מחוץ לחיים השגורים , המחוייבויות ושדה האפשרויות. במובן הזה היא כמו מעשה האמנות.מה שהוא לכשלעצמו.מה שהכל בו אפשרי , כביכול, והוא מגדיר מי היית ומי יכולת להיות. לחופשה יש מיתולוגיה, פרקטיקה, ודרך אופיינית בה השיירים ממנה נאספים כדי לבנות את הזיכרון מהאפשרויות שיכלו להיות לא מוחמצות,אילו רק... . ניסיון להתדיין במושג של חופשה הביא לתערוכה רבת משתתפים בגלריה בבית ספר תרבות, בראשון לציון , בה מוצגים אימג'ים ומזכרות של ילדי בית הספר והמורות מהחופשות שלהם יחד עם עבודות אמנות מזכרות ותמונות מחופשות של ארבעים אמנים .
חלק מעבודות האמנות וה"מסמכים " המוצגים בתערוכה מטעם עולם האמנות , בהמשך לפנייתה והתעניינותה של האוצרת, עוסקים ב"אמן בחופשה" , ובאופן הזה יותר ב"אמן" מאשר ב"חופשתו".
האים האמנות יכולה לצאת לחופשה? האים האמן הוא אדם כמו כל אדם אחר גם ע"פ החופשה שלו? האם מי שחופשתו אינה נסבלת וקללת ההבנה נחלתו אנוס להיות אמן? האם אמן "אמיתי" אם להידרש כאן למעט רומנטיקה , הוא זה שלא יכול לעולם לצאת לחופשה?
צילומים מחופשתו של רועי רוזן ממוזיאון הפצצה האטומית בלוס אלמוס, ניו מקסיקו , מצביעים על התפקיד שהאמן אמור לקחת על עצמו. זה שלעולם לא יכול להיות חופשי ומשוחרר מהידיעה, מהאחריות שדורשת ממנו הראיה. זה שלא יוכל לצאת לחופשה .
אמנים אחרים בתערוכה עוסקים במיתולוגיה של האמן, ושל "משפחת " עולם האמנות כשהצצה שהם מאפשרים לחופשתו של האמן היא חלק מהבניה , מודעת,אירונית ,של המיתוס:
דוד גינתון מציג "צד אחורי" של תמונה : עליה כתוב: חופשה באילת, 1975 . מימין לשמאל נחום טבת, מיכל נאמן, דוד גנתון תמר גטר ואפרת נתן, צילמה אלן הירשברג. מה מצידו הקדמי של הצילום ? היו באילת או לא היו באילת? לא היו.
נחום טבת מציג תמונת שחור לבן שלו מחייך ,טיול משנות השמונים, בארהב. מיתולוגיה.
ציבי גבע מציג שלט מצוי שיכול לסמל מהלך שהוא ההפך הגמור: "מיד אחזור נא לחכות " שמסמן את ההיעדרות ,את היכולת להעדר ,לצאת לחופשה. לבקש שיחכו .
אלא שעבודה זו ניתנת לקריאה גם כמחווה לשלטי "תכף אשוב " של קופפרמן, ואם זה כך הרי שגם היא עוסקת יותר ב"אמן " ובמיתולוגיה הקשורה אליו ואל החופשה שלו כחלק מדמותו מאשר בחופשה של בני אדם ,רגילים.
יאיר גרבוז, בשלושה צילומים קטנים בשחור לבן מפריז מגשר על הפער הזה בין ה"אמן" כמי שמאייש תפקיד מיתולוגי ובין האדם בעל המידה האנושית,שחופשתו טומנת תדיר אכזבה , געגוע,בדידות התפקחות מאשליות וגם רגעים קטנים של קסם .
אמנים צעירים יותר מציגים בתערוכות מגוון עבודות, רובן עוסקות באופן יותר ישיר בחופשה. קרן שפילשר מציגה חלק מעבודת מיצג שהציגה ב"סדוקציה" בבית בנמל, בו היא מצלמת גברים ללא חולצות על רקע ציור נוף "אקזוטי" , עטר גבע מציג וידאו שהציג במוזיאון ת"א בתערוכה על גדות הירקון : תראו איזה יופי " נסיון לשיט ומנגל על חסקה מכוסה דגל ישראל, בירקון . חופשה ביום העצמאות..
נבט יצחק וליאור פרידמן מציגים את "salute" , מגדל דוד מתפוצץ , אוהד מטלון בעבודה מצמררת, בה מגיחים מבין עלי בננה אקזוטיים שיכולים לאכלס את הדמיון על החופשה האולטימטיבית נכים ,זקנים ו"זרים" ושלומית ליוור מצלמת את עצמה, שמנמונת וחייכנית בחופשה בבגד ים במטבח הבית המבולגן וחסר הסטייל.
בתערוכה עוד עבודות רבות, וכמובן מזכרות וצילומים של ילדים ומורות מהחופשה שלהם
לא תמיד ברור מה "עבודת אמנות" ומה תמונה משפחתית שהביא אחד הילדים או המורה.
נחמד גם שלא תמיד זה בכלל משנה.
חופשה - איילת ליבנת
עבודה פוליטית
התערוכה "עבודה פוליטית" ניפתחה ביום הבחירות, ה-28 במרץ, ועד ה-31 במרץ (בכל יום בין השעות 22:00-10:00) במרכז שמשון - בית שמואל,
רח' שמאע 6, ירושלים, טל': 02-6203455
מטאפורה פוליטית "לא רלוונטית", אריק כספי
אוצרת: נלה מגן קסוטו
"מדברים את כל יהודה מכבי עד אבן גבירול. מטפסים חצי גבעה ושמאלה פונים לשתי שורות שיקמים עתיקים. עוברים שלושה, והוא היה פותח לנו דלת בגופיה, המציצה מתחת לחולצת דיאולן מתוחה לתוך מכנסיים חגורים היטב. הייתי בוהה בצמרות השיקמים, מבעד לחלונות פינת האוכל הממורפסת בחלונות זכוכית מבהיקים.
פעם כשיצאנו ממנו, שאלתי: מה הוא עושה? אבא אמר: פוליטיקה."
האמן אריק כספי מזמן את הצופה לבחון דימויי טבע, שהם כמו-נאטורליסטיים: הוא מצלם בוץ, שלוליות ופרחים, ותוך כך מניח על השולחן את מה שאנחנו מרגישים כלפי הפוליטיקה: גם בתוך הבוץ יש יופי, יש משחק של טכניקה, יש רצף נראטיבי. תוך התייחסות הומוריסטית לטקסט, לכותרת ולפוליטיקה, כספי מציע הסתכלות אחרת, מטאפורית על תערוכת אמנות, הסתכלות שתבקש מהצופה לשאול את עצמו: "מה הוא מנסה לעשות?"
אריק כספי, בוגר "בצלאל", למד גם באקדמיה לאמנויות יפות Brera במילאנו, העלה לאורך השנים שלל תערוכות יחיד, תערוכות בשניים ותערוכות קבוצתיות.
אתר האינטרנט של האמן אריק כספי: www.arikcaspi.co.il
ליטל דותן ואיל פרי: אתר סובלנות 1#: תא הוידוי
אסי משולם: ריר
שתי תערוכות חדשות
אוצר חגי שגב
הגלריה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, חיפה
פתיחה יום שלישי 21.3.06 בשעה 18:00
נעילה 27.4.06
ליטל דותן ואיל פרי: אתר סובלנות 1#: תא הוידוי
תערוכה זו היא פרק ראשון בפרויקט מתמשך בשם אתרי סובלנות. חלל התערוכה מתפקד כאתר המנסה לשקף לבאים בשעריו את המרחבים הרגשיים של עצמם בעומדם אל מול ה'אחר', השונה מהם. האתר הוא מעין אי, זירה תרבותית מבודדת, המוקפת באוקיינוס של דעות קדומות וסטריאוטיפים.
הדימויים בתערוכה חודרים מבעד למסכים ומסננים וחושפים את הגוף האנושי למבטי הצופה, מחייבים אותו לבדוק את המבט וגבולותיו. שבירת המחיצות מחייבת נקיטת עמדה, חדירה לאינטימיות, ובדיקה של הפרטיות, ופריצת גבולות הסקרנות.
התערוכה כוללת עבודות צילום, וידיאו ומיצב, שנעשו במהלך השנתיים האחרונות.
אסי משולם: ריר
להקת כלבים מזילי ריר נאבקים זה בזה במרכזה של זירת התגוששות בה מתוארת סצנה של פגיעה, הרס ומוות. התערוכה בוחנת את גבולות הייצוג האמנותי, שואלת שאלות באשר ליופי הגלום באכזריות החייתית, ובוחנת את גבולות הסבל של הצופה. האכזריות פוגעת בבטן הרכה של האסתטיקה המקובלת, מציבה אתגר בפני חובבי האמנות.
התערוכה כוללת פסלי כלבים וזבובים עשויים נייר וגבס, וכן סדרה של רישומים.
שעות הפתיחה: ימים ב'-ה' 16:00-10:00 (סגור במהלך הפסח)
הגלריה לארכיטקטורה ולאמנות ניסויית ע"ש הניך בפקולטה לארכיטקטורה, טכניון חיפה
אתר הגלריה www.technion.ac.il/gallery
ליטל דותן ואיל פרי
תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב לאמנות
ה ת נ ת ק ו ת
הפתיחה ביום שישי, 31 במרץ 2006 בשעה 12 אוצרת: נילי גורן
בתערוכה תצלומים ועבודות וידאו שנוגעים בהתנתקות ובגדר ההפרדה. רוב העבודות הן מן השנתיים האחרונות, מאז שהוכרזה תוכנית ההתנתקות, ועולים בהן אירועים המתעדים את המחלוקות סביב התוכנית, את הקמתם של ישובים חדשים בחבל עזה ובצפון השומרון – אזורים של פינוי, את הפינוי עצמו, וכן מראות אחדים מהיום שאחרי. התערוכה מבקשת להציג מבט רחב והתייחסות מגוונת לאירועים הפוליטיים, לאוכלוסיה המעורבת בהם, לנופי המריבה, ולבחון את השפעתם של דימויים אלה על התודעה החזותית הקולקטיבית. משתתפים בתערוכה כ-20 אמנים ביניהם: גסטון צבי איצקוביץ, נתן דביר, אורית חופשי, אמון יריב, ורדי כהנא, דנה לוי, אלכס ליבק, זיו קורן, נורית קידר, שי קרמר, מיקי קרצמן, אלדד רפאלי, נעם שלו.
"האירועים השייכים לאקטואליה וביניהם גם אלו שיירשמו בהיסטוריה של המקום והתקופה, נסקרים באופן שוטף בכלי התקשורת, ודימוייהם נשטפים על פי רוב בקצב התרחשותם ומתנקזים בסופו של דבר לארכיונים ולמאגרי זיכרון וויזואלי – אלקטרוניים וקולקטיביים. מאז המצאת הצילום, מתלווים לאירועים החשובים בהיסטוריה, תצלומים שהפכו לנקודות ציון בתולדות האנושות ולאיקונות בתולדות הצילום.
מימושה של תכנית ההתנתקות, פינוי כל הישובים היהודים מחבל עזה וארבעה ישובים מצפון השומרון, הוא אירוע קריטי בהיסטוריה של מדינת ישראל. התסיסה הציבורית והמתח הרב לפני הפינוי וממדי ההד התקשורתי שעוררה תכנית ההתנתקות הגיעו לשיאם עוד טרם הוצאתה לפועל. הם פחתו במידה מסוימת במהלך הפינוי עצמו שלמעט מוקדים ספורים לא התפתחו בו תקריות אלימות קיצוניות, והתפוגגו כמעט כליל זמן קצר אחרי השלמת התכנית.
אולם ההד התקשורתי אינו משקף את משמעות האירוע עבור חלק גדול בציבור שהתנגד לפינוי, עבור הכוחות המפנים - ובעיקר עבור המיעוט הקריטי, שהוא ציבור המשפחות שפונו מבתיהן. רבים מהם הרגישו מגורשים, עקורים ופליטים, כפי שטענו. הם ניסחו את תחושותיהם בסיסמאות שלעיתים נלקחו ישירות ממילון המושגים הקולקטיבי של הטראומה היהודית, שמשפטיו בניסוחם המקורי הופנו כלפי איום של השמדה. אין עדות טובה מזו המצולמת, להנציח את האבסורד שיצרו אותן מכלאות פוליטיות ומנטאליות, שכולאות הן את אסיריהן או אלו היושבים בהן והן את הסוהרים המגבילים את חופש תנועתם או השומרים עליהם מפני התקפה מבחוץ. היחלצותם של תצלומים אלו מסילוף המציאות ומיצירת ה?קשר מעוות נעוצה בהיאחזותם בכותרת, ובציון הזמן והמקום. בסביבה של כיבוש, גירוש, התנתקות והפרדה, קשה ואולי בלתי אפשרי ליצור תצלום שאינו נוקט עמדה. את אופיו של המשולש נושא-צלם-צופה מכונן הצלם, ומגולמות בו מספר בחירות והחלטות שקדמו לתוצר הסופי, לתמונה. בחירת הסיטואציה וההחלטה על גבולות הצילום (כך שמה שמחוץ לו אינו נכלל בדיווח), בחירת זווית הצילום שתכתיב בהתאם את זווית המשולש ותקבע את היחס המרחבי בין הצופה למצולם, אלה בחירות שנעשות בשטח, במישור שנוכחים בו הצלם והאירוע. ההשלכות של בחירות אלו באות לידי ביטוי בחלל התצוגה, כשהצופה ניצב מול היצירה כחלק מהמשולש המדומה שזוויתו נקבעה על ידי האמן, והיא שמסמנת את נוכחותו הנעדרת, ולפיכך מנציחה את עמדתו כעד שלעולם אינו נפקד."
נילי גורן
