מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
מדריך / תערוכות

אוטוביוגרפיה של עיר #2: דרך השפה

2007-11-02 10:42:45   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

פרויקט אמנות במרחב הציבורי בשכונת עג'מי, בשיתוף צדאקה-רעות והמתנ"ס הערבי-יהודי

העבודה "דרך השפה"* הופכת את המרחב הציבורי של שכונת עג'מי – מדרכות, כבישים, גדרות, חזיתות בתים, למילון חזותי ערבי-עברי. המילים, המסומנות באמצעות ריסוס, כתובות בערבית, בתעתיק עברי ובתרגום לעברית, ומייצרות מסלול הליכה וסיפור. הרעיון הוא להפוך את השכונה  למילון חזותי לערבית בקנה מידה אורבאני. נוכחות הזיכרון וחיי היומיום של יפו כעיר ערבית מורגשת לרוב במרחב הפרטי, בבית פנימה. הזהות הערבית של העיר הולכת ונמחקת מהמרחב הציבורי שלה, כתוצאה מתהליכי פיתוח אורבניים ותהליכים כלכליים של שוק הנדל"ן המובילים לדחיקת רגליהם של תושבי השכונה הערביים החוצה. "דרך השפה" הוא מסלול הליכה המשלב היכרות עם השכונה והזמנה לקרוא אותה בפרספקטיבה חדשה. המילים מהוות מפתח לסיפורים, זיכרונות, תקוות ופחדים, אשר לרוב מושמעים בתוך הבית, מבלי שיש להם נוכחות כל שהיא במרחב או בדיון הציבורי. 

אירוע פתיחת הפרוייקט יתקיים ב-10 בנובמבר 2007, בשעה 12:00, ויכלול סיור בשכונה ומפגש עם תושבים. הסיור יצא מ"גן השניים", רחוב יפת פינת רחוב ארליך.
פרטים על סיורים מאורגנים בדרך השפה ניתן לקבל באתר. 

* פרויקט "דרך השפה" הוצג לראשונה באוגוסט 2006 במסגרת התערוכה "עבודות שכונה" (אוצרים: קבוצת sala-manca), במושבה הגרמנית בירושלים. 

על אוטוביוגרפיה של עיר - סדרת פרויקטים במרחב הציבורי ביפו (ספטמבר 2007 – פברואר 2008)

פרויקט אוטוביוגרפיה של עיר מתקיים ביפו מאז שנת 2000 ומציע כלים חדשים להבנת ההיסטוריה של יפו ולחשיפתה, כמקרה בוחן לערים מעורבות בישראל. הוא בוחן ומציע דרכים להתמודדות עם תהליכי גיבוש של זיכרון, והשפעתם על חיי היומיום ועל הזהות הקהילתית בעיר מעורבת.
הפרויקט הופך את התושבים לשותפים פעילים בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של הקהילה אליה הם משתייכים. הוא פועל בשלושה ערוצים – מאגר נתונים אינטרנטי המהווה את "ליבו" של הפרויקט, ובו נמצאים כל החומרים שנאספו, תכניות חינוכיות במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות ועבודה עם אמנים ליצירת פרויקטים בעיר. הפרויקט מציע פלטפורמה דרכה ניתן לחלוק ולבנות במשותף את הסיפור והזיכרון העירוניים על ידי מתן במה לנראטיבים ממקורות שונים ללא הבחנה לאומית, מגדרית, מעמדית ומקצועית ביניהם. כך נוצרים נראטיבים חדשים אשר מערערים על ההגמוניה של הנראטיב הרשמי של העיר.
 
החל מחודש ספטמבר יוצגו חמישה פרויקטים במרחב הציבורי של יפו. הכוונה היא ליצור נוכחות ממושכת של אמנים בעיר, על מנת שיוכלו לפתח כלים אמנותיים חדשים בשיתוף התושבים. כלים רלוונטים לצרכי הקהילה בה הם פועלים, ומהווים אמצעי לסיפור לייצר אינטראקציה בתוך הקהילה ושל הקהילה עם מבקרים מחוצה לה. 
 
אמנים משתתפים: רונן אידלמן, קבוצת פרהסיה בשיתוף עם עמותת צדאקה-רעות (יחד עםנוער מהמתנ"ס הערבי - יהודי), סאמי בוכארי, יוחאי אברהמי, סכנדר קופטי.

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
פרוייקט מבורך
מירי פליישר

כשניסיתי לתעד ולספר קורות בית ילדותי בסמטה אחת בשכונה שליד נמל חיפה, http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=248 קיבלתי עזרה רבה מהעיריה עד שהתברר להם שגם בחקירת הסיפור של התושבים הקודמים ליהודים מדובר.הגעתי ברגע האחרון ומצאתי ערמת עפר ענקית מחד וכביש,מדרכה,וחומה מאידך
שום תעוד , שום תזכורת ואפילו שום יידע על ההיסטוריה שהיתה שם לפני בוא הורי.עכשיו עם הפרוייקטים המבורכים האלה אני שואלת האם יש למישהו מושג מי גר שם קודם? איך קראו לסמטה ולשכונה קודם?האם הרשויות התל אביביות והירושלמיות משתפות פעולה?
חשבתי שסיימתי את הפרוייקט ועכשיו בית ילדותי נודד בתערוכות בבלוג ועוד.עכשיו אני רואה אופק שלא טופל דיו(מוטב מאוחר): התושבים שמקודם. עובדות.חובה מוסרית . חובת הזכרון .

פורסם ב-10:28 ,03/11/2007
2
צדק היסטורי
אגודת השומרים

ימחקו את כל סממני המיתוס הציוני ישאר רק התיעוד המניפולטיבי, כמו סימון בגיר של רחובות ערביים בדרום ת"א, אזי דויד יהיה לדאוד ונגמר הסכסוך! בסופיה, בולגריה ואתונה יוון לא תמצאו שריד של הכיבוש הטורקי, שם מצאו פתרון הורידו כל מבנה או אזכור לעבר.מרים, הילדות בחיפה זה לא ברחוב "שלך", הרחוב שלך הוא ברומניהפולניה, שגם שם לא היית מעולם חלק מהמקום. היום כבר מוכרים שם את בתי הקברות היהודיים לרכישי נדל"ן, כך שהסימון האחרון של עבר יהודי ימחק! נסי לעשות פקויקט דומה שם?!או כ20 ק"מ מערבה מכאן...

פורסם ב-10:18 ,04/11/2007
3
ואיך אומרים פיתות בערבית?
פארסה

אני מאוד מקווה שפעם מתי שהוא יתנו לפלסטינים להיכנס למרחב האשכנזי ולפלש אותו ככה.

פורסם ב-12:48 ,04/11/2007
4
אוטוביוגרפיה של מקום
חוצנית

אבי גולדרייך הינו יהודי תושב קיסריה, חובב ספרים עתיקים ויודאיקה. הוא מצא בבודפסט ספר עתיק בלטינית, שנכתב על ידי נוצרי בשם רילאנדי, על סיורו בארץ ישראל בשנת 1695.

המחבר רילאנדי, איש אשכולות של ממש, גיאוגרף, קרטוגרף ופילולוג ידע על בוריין עברית, ערבית ויוונית עתיקה, בנוסף לשפות האירופאיות. שפת הספר היא לטינית. בשנת 1695 הוא נשלח לסיור בארץ ישראל או בשמה דאז פלסטינה. במסעו הוא סקר כ- 2,500 מקומות יישוב המוזכרים בתנ"ך או במשנה.

שיטת המחקר שלו היתה מעניינת. ראשית, מיפה את ארץ ישראל. רילאדי זיהה את כל אחד מהמקומות המוזכרים במשנה או בתלמוד עם מקור שמו. אם מקור השם יהודי, הביא את הפסוק המתאים בכתבי הקודש. אם מקור השם רומי או יווני הביא ביוונית או בלטינית את ההקשר. שלישית הוא אף ערך סקר ומפקד אוכלוסין לכל מקום יישוב.

המסקנות הבולטות הן:

1. אף ישוב בארץ ישראל אינו בעל מקור שם ערבי. שמות היישובים הם ברובם ממקור עברי, או יווני או לטיני-רומי. עד היום, למעשה, אף ישוב ערבי (להוציא רמלה) אינו נושא שם ערבי מקורי. רוב שמות היישובים הם ממקור עברי או יווני ששובש לערבית חסרת משמעות. אין שום משמעות בערבית לשמות עכו, חיפה, יפו, נבלוס, עזה או ג'נין ושמות ערים כמו רמאללה, אל-חליל ואל-קודס חסרים שורשים היסטוריים או פילולוגיים ערביים. בשנת 1696, שנת הסיור, רמאללה, למשל, נקראה בתא'לה (בית אל), חברון נקראה חברון ומערת המכפלה נקרא על ידי הערבים אל חליל (כינוי לאברהם אבינו).
2. הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים, היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים נודדים. יוצאת מהכלל היתה נבלוס, היא שכם שבה ישבו כ- 120 איש ממשפחת נאטשה המוסלמית וכ- 70 איש שומרונים. בנצרת, בירת הגליל, היו כ- 700 איש - כולם נוצרים.
המעניין הוא שאת המוסלמים מזכיר רינאלדי כשבטים בדואים נודדים, שהגיעו כפועלים עונתיים, כדי לשמש ככח עזר בחקלאות או בבנין. בעזה, למשל, היו כ- 550 איש; חמישים אחוז מהם יהודים והשאר נוצרים. היהודים עסקו בחקלאות משגשגת של כרמים, זיתים וחיטה (גוש קטיף) והנוצרים עסקו במסחר ובהובלת התוצרת.
בטבריה ובצפת היה ישוב יהודי, אולם לא מוזכרים העיסוקים להוציא דייג בכנרת, מקצוע טברייני מסורתי. עיר כמו אום אל-פאחם למשל, היתה כפר בן 10 משפחות, כולן נוצריות, כחמישים נפש, וכן כנסייה מרונית קטנה (משפחת שחאדה).
3. הספר סותר לחלוטין תיאוריות פוסט-מודרניסטיות על "מורשת פלסטינית" או עם פלסטיני, ומאושש ומחזק את השייכות של ארץ ישראל ליהודים ואת חוסר שייכותה המוחלט לערבים, ששדדו אפילו את השם הלטיני פלסטינה וניכסו אותו לעצמם.

פורסם ב-09:58 ,11/11/2007
5
חשבתי שזה קישקושים אך לא!
ששון

http://www.faz.co.il/story?id=4457
יש ספר כזה...
לאוטוביוגרפיה של עיר #2: דרך השפה, יש רבדים ארכיאולוגיים רבים...

פורסם ב-15:29 ,11/11/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה